The 22Lookup command form for the Shulchan Aruch compiled by Rabbi Yosef Karo is 'theSA'. Corresponding to Choshen Mishpat, Orach Chaim, Even Ha'ezer, and Yoreh De'ah, codes 'CM', 'OC', EH', and 'YD" are used to facilitate speedy display and search results.
The Shulchan Aruch by Rabbi Yosef Caro | ||||
Sefer | Sefer | KEY | Perek | Description |
---|---|---|---|---|
Choshen Mishpat | טור חשן משפט | CM | 1-427 | laws of finance, financial responsibility, damages (personal and financial) and legal procedure |
Orach Chaim | טור אורח חיים | OC | 1-697 | laws of prayer and synagogue, Sabbath, holidays |
Even Ha'ezer | טור אבן העזר | EH | 1-178 | laws of marriage, divorce |
Yoreh De'ah | טור יורה דעה | YD | 1-403 | miscellaneous ritualistic laws, such as shechita and kashrut |
The Shulchan Aruch | ||||
Key | Sefer | Siman | Seif | Shulchan Aruch Halacha |
---|---|---|---|---|
CM | חשן משפט | 111 | 2 | הקדשות, הרי הם כמשעבדים ואין נפרעים מהם, כל שיש לו בני חורין אם קדם המכר או המתנה להלואה דבר פשוט הוא שאינו טורף מהם, אלא אם כן יש הוכחה שלא נתכון במכר ומתנה אלא להבריחם מבעל חוב, וכמו שנתבאר בסימן צ''ט שהמתנה בטלה. ואפלו קדמה להלואה, בעל חוב גובה ממנה אפלו אם היא מלוה על פה. |
CM | חשן משפט | 111 | 3 | אם נתנו ללוה מתנה על תנאי שלא תחול עליה שום שעבוד, לא חוב ולא כתבה שקדם למתנה, ולא יחול עליו להבא, התנאי קים, ולא יגבה בעל חוב ממנה, אפלו כתב לו דאקנה. אבל אם קנה קרקע והתנה עמו המוכר על מנת שלא יחול עליו שום שעבוד, אינו מועיל, ובעל חוב (של הלוקח) גובה ממנה. |
CM | חשן משפט | 111 | 4 | מי שנתן קרקע לבנו, על תנאי שלא יחול עליו שום שעבוד, ואין לו בן אחר, ומת האב, בעל חוב של הבן גובה ממנה. |
CM | חשן משפט | 111 | 5 | מי שיש לו חובות הרבה, ובית דין מכרו קרקע הלוה כדי לפרע לבעל חוב המקדם, אין שאר בעלי חובות יכולים לחזר על הקרקע ולהוציאו מיד הלוקח. אבל אם מכרו הלוה עצמו כדי להגבות לבעל חוב המקדם, יכולים שאר בעלי חובות לטרפו מהלוקח. |
CM | חשן משפט | 111 | 6 | אפוטרופסי יתומים שמכרו לאחרים, לא אמרינן דאחריות דנפשיהו קבילו עליהו, אלא חוזרים וטורפים בחובם. |
CM | חשן משפט | 111 | 7 | בעל חוב מקדם שבא לגבות, ויש כאן עוד בעל חוב מאחר (רבנו ירוחם סוף נל''ב), ואין ללוה נכסים יותר מכדי חובו של זה, אין מורידין אותו לנכסי לוה אפלו יש נאמנות בשטר, עד שישבע שבועת המשנה שלא נפרע כלום, כדין טורף, שהרי טורף מהשני. מי שנמחק שטר חובו וכתבו לו בית דין שטר אחר, וכן מי שהלוה את חברו מלוה על פה, ונתחיב לו בדין ולא היה לו מה לפרע, וכתבו לו מעשה ב''ד, אם טורפין מהלקוחות, נתבאר בסי' ע' (ס''ו). |
CM | חשן משפט | 111 | 8 | במה דברים אמורים שטורף ממשעבדי, כשאינו מוצא ביד הלוה בני חרי לגבות חובו מהם. אבל אם מצא ביד הלוה בני חרי לגבות, אפלו הם זבורית, לא יטרף ממשעבדי, לא שנא אם הם לקוחות או מקבלי מתנה. לפיכך, אם נתן הלוה מתנה לאחרים, וכתב להם ר' לפלוני וש' לפלוני ות' לפלוני, ואין בנכסיו כדי שיספיק לכלם, אין אומרים כל הקודם בשטר זכה. אלא חולקים הנכסים לט' חלקים, ויקח בעל הר' ב' חלקים, ובעל הש' ג' חלקים, ובעל הת' ד' חלקים. ואם יצא עליהם שטר חוב, גובה מכלם, וכפי החלוקה יפרע כל אחד מחלקו. אבל אם אמר ר' זוז לפלוני ואחריו ש' לפלוני ואחריו ת' לפלוני, כל הקודם בשטר זכה. לפיכך, יצא עליהן שטר חוב, גובה מהאחרון ואם אינו מספיק, גובה משלפניו ואם אינו מספיק, גובה משלפני פניו. הגה: יש אומרים דהוא הדין אם אמר ר' זוז לפלוני ור' זוז לפלוני ור' לפלוני, דמאחר דנותן לכלם בשוה ולא כללם ביחד, הוי כאלו אמר: אחריו לפלוני (הרא''ש סוף פרק יש נוחלין). ויש חולקין (המ''מ פ''י מהל' זכיה בשם הסכמת המפרשים). |
CM | חשן משפט | 111 | 9 | ראובן צוה מחמת מיתה לתת מנה לשמעון, ומכרו היורשים כל הנכסים, שלא מצא שמעון לגבות מנה שלו, גובה מהלקוחות, ואין היורשים יכולים לומר שנתנו לו, כיון ששטר הצואה יוצא מתחת ידו, ולא חישינן לקנוניא. |
CM | חשן משפט | 111 | 10 | יורשים שמכרו נכסי אביהם, יש להם דין משעבדים, ואין בעל חוב טורף מהם, כיון שיש בני חורין דאביהם. ואם לא השאירו בנכסי אביהם בני חורין, ורוצים לסלקו בקרקע שלהם, נתבאר בסימן ק''ז. |
CM | חשן משפט | 111 | 11 | אם מכר הלוה קרקע שיש לו בעירו, ויש לו קרקע בעיר אחרת, בעל חוב טורף מהלוקח. ואינו יכול לומר: הנחתי לך בני חורין, כיון שאינו בעירו, (כ''כ לעיל סימן ק''ב ס''ג) שגם הלוה עצמו לא היה יכול להגבות מנכסיו שיש לו בעיר אחרת. הגה: מיהו, הכל לפי ראות הדינים, כי אם אין הזק למלוה במה שגובה בעיר אחרת לגבות שם מבני חורין, גובה שם (תשובת רשב''א סימן אלף ה'). |
CM | חשן משפט | 111 | 12 | הניחו הלקוחות בני חורין ביד הלוה, ונתקלקלו, בעל חוב טורף מהלקוחות. ודוקא נתקלקלו, אבל לא נתקלקלו אלא שאינו יכול לגבות מהם מחמת פשיעתו, כגון שסלק שעבודו מהם ולקח בקנין שלא יגבה מהם, אינו גובה מהלקוחות, שיאמרו לו: הנחנו לך מקום לגבות ממנו: |
CM | חשן משפט | 111 | 13 | ואם לא נתקלקלו, אבל גזלן אנס, אינו טורף ממשעבדים, מפני שמצויים הם בעלי זרוע לפל, וסוף שיגבה חובו. הגה: מיהו, אם נשתמד הלוה, ולא יוכל לגבות בדיניהם, הוי כנתקלקלו בידו וטורף ממשעבדי (תשובת הרא''ש כלל מ''א). ויש אומרים דהוא הדין אם הניח הלוה יתומים קטנים. ויש חולקין (רבנו ירוחם נכ''ו ח''ג שתי הדעות). לוה שבא למכר קרקעותיו לגוי שלא יוכל המלוה לטרף אחר כך חובו ממנו, ובא למחות המכירה, אינו יכול למחות, כמו שלא יכול למחות כשמוכר מטלטלים שלו, אף על פי שלא יכול לטורפן, דשמא יפרענו עדין קדם שיבא זמנו. מיהו, המוכר לא טוב עושה, שמזיק שעבודו של חברו (תשובת רשב''א). ונראה לי דאם נראה לבית דין שלא יהיה מקום לגבות חובו אחר כך, יכול למחות. וע''ל סימן ע''ג סעיף י'. |
CM | חשן משפט | 111 | 14 | אפלו הגיע זמן הפרעון, ונתרשל המלוה מלתבע חובו ולפרע מבני חרי, ואחר זמן רב אשתדוף בני חרי, גבי ממשעבדי. |
CM | חשן משפט | 111 | 15 | אם יש כאן שנים או שלשה לקוחות שקנו ממנו כאחד, ואין אחד מהם קודם לחברו, ובא בעל חוב לטרף, גובה מאיזה מהם שירצה, ואינו צריך לקח חצי שדה מזה וחצי שדה מזה. הגה: אבל אם היו כאן שדות הרבה, ויכול לגבות שדה מכל אחד, גובה מהן, ולא מאחד מהן (רבנו ירוחם נ''ו ח''ה). |
CM | חשן משפט | 111 | 16 | אם הלוקח שקנה מהלוה מכרו לאחר, והאחר לאחר, אפלו עד מאה, ובא לטרף מהלוקח האחרון, אינו יכול לומר: למה לא תבעת חובך מהראשון. |
CM | חשן משפט | 111 | 17 | לוה שמכר נכסיו, וחתם המלוה על שטר המכירה, לא הפסיד בשביל זה זכותו, וטורף מהלקוחות, שיוכל לומר: השני נוח לי והראשון קשה ממנו. |
CM | חשן משפט | 111 | 18 | ראובן קנה בית משמעון, ולוי היה לו שטר על אותו בית, ולוי היה במעמד כשקנה ראובן הבית, ולא הוציא שטרו, וגם ראובן סתר הבית ובנה בו ומנה את לוי על הבנין, ואחר כך הוציא לוי שטרו, לא אבד זכותו בשתיקתו. |
CM | חשן משפט | 111 | 19 | לוה שלוה, ואחר כך נתן נכסיו במתנה על מנת להחזיר, אם הם קרקעות שקנה קדם שלוה, או שקנאם אחר שלוה וכתב לו דאקנה, אין מתנתו כלום. ואם המתנה קדמה להלואה, ונתנה לזמן ידוע, זכה המקבל במתנה עד שיגיע זמנה. ואם נתנם לו במתנה על מנת להחזיר, בסתם, ולא פרש באיזה זמן יחזירנה לו, ואחר כך לוה, כשם שהמקבל יכול לדחות ללוה לזמן מרבה, שיאמר לו בכל פעם: אחזירנה לך לאחר זמן, כך הוא דוחה למלוה הבא מכחו. אך המלוה יכול לכפו מדרבי נתן, כשירצה להחזירם שלא יחזירנה אלא לו ולא לנותן. |
CM | חשן משפט | 111 | 20 | אף על גב דלא כתב דאקנה, אם קנה והוריש, גובה. ויש חולקין. |
CM | חשן משפט | 111 | 21 | ראובן הלוה לשמעון על פה, ושמעון הלוה ליהודה בשטר, ומכר יהודה כל נכסיו, ובא ראובן לטרף מהלקוחות שקנו מיהודה מכח שטר שיש לשמעון על יהודה, הדין עמו, הואיל ושמעון מודה שהוא חיב לו. לא היו ללוה נכסים, אלא שטרי חובות שיש לו על אחרים, לא מבעיא בעודם בידו שהמלוה גובה שלו, מדרבי נתן, אלא אפלו מת הלוה ונפלו השטרות לפני יורשים, גובה מהם, אפלו נעשו השטרות שיש ללוה על בעלי חובות אחר שלוה הוא מהמלוה, ואפלו קנו בעלי חוביו של לוה נכסים אחר שלוה הלוה מהמלוה שלו, המלוה גובה מהם ומיורשיהם, מדרבי נתן. |
CM | חשן משפט | 111 | 22 | אם מכר הלוה שטרי חובות, או נתנם לאחר, או שבעלי חוביו מכרו נכסיהם אחר שלוה הוא מהמלוה, אם יש בשטר שיש למלוה, וכן בשטר שיש ללוה על בעלי חוביו שעבודא דמטלטלי אגב מקרקעי, אז יש בהם דין קדימה, ונכסיהם של בעלי חוביו של לוה משעבדים למלוה שלו מכחו, כיון שהוא קודם למכירה שמכרו. |
CM | חשן משפט | 111 | 23 | אם היו ללוה שני מלוים שהלוו לו, ובאים כאחד לגבות מבעלי חובים שלו, אם הלוה הלוה לבעלי חוביו בשטר לאחר שלוה הוא משניהם, יחלקו. ואם תפס אחד מהם, זכה בתפיסתו. ואם חובותיו של לוה קדם שלוה משניהם, או קדם שלוה מאחרון, וכתב לראשון אגב, זכה בהם הראשון. |
CM | חשן משפט | 111 | 24 | ראובן היה לו שטר על שמעון, ונתנו ללוי בכתיבה ומסירה, וכשבא לוי לגבותו הוציא יהודה שטר שהיה לו על ראובן, מקדם לשטר שהיה לראובן על שמעון, ואמר כי השטר שנתן ראובן ללוי הוא ממונו של בעל חובו וזכה בו מדין קדימה, הדין עם יהודה, כיון ששטרו מקדם ושעבד לו מטלטלים אגב מקרקעי, ואין בזה משום תקנת השוק. ועין לקמן סוף סימן קי''ג. |
The Shulchan Aruch TASh Found: 147 times | ||||
Sefer | KEY | Siman | Seif | Rambam |
---|---|---|---|---|
חשן משפט | CM | 8 | 1 | ות אחרות, הרי זה שהעמידו עובר בלא | תעשה. | הגה: ואסור להעמיד עם הארץ דין על |
חשן משפט | CM | 9 | 1 | בענו הנותן. וכשם שהלוקחו עובר בלא | תעשה, | כך הנותנו עובר בלפני עור לא תתן מ |
חשן משפט | CM | 60 | 9 | בשעת הלואה: על מנת כן אני מלוה לך | שתעשה | לי שטר בשם שמעון ולכשארצה תחזירנו |
חשן משפט | CM | 99 | 4 | ביעו שבועה זו ואם השביעו, בטל לא | תעשה | של תורה ''לא תהיה לו כנשה'' (שמות |
חשן משפט | CM | 123 | 6 | ברו שהיה לו גם כן חוב עליהם: כשם ש | תעשה | בשלך תעשה בשלי, והלך ומחל להם חוב |
חשן משפט | CM | 123 | 6 | בשלך | תעשה | בשלי, והלך ומחל להם חובו וחוב חבר |
חשן משפט | CM | 131 | 11 | היתה שם, נתערב לוי בשבילו שלכשתבא | שתעשה | שטר עליה, וכשבאה, לא רצתה, ותבע ר |
חשן משפט | CM | 141 | 3 | הוא אומר: לא הוברתי אותה אלא כדי | שתעשה | הרבה בשעת הזריעה. |
חשן משפט | CM | 159 | 3 | בא אחד לפנינו ותבע ואמר לחברו: או | תעשה | אתה המעקה ואני אתן לך חצי ההוצאה, |
חשן משפט | CM | 176 | 52 | ראובן שאמר לשמעון: כל מה | שתעשה | בשלך עשה בשלי, והלך שמעון ופטר הח |
חשן משפט | CM | 207 | 13 | הם בעדים ובשטר: אם יהיה כך, או אם | תעשה | כך אתן לך מנה או אקנה לך בית זה, |
חשן משפט | CM | 207 | 13 | אקנה לך בית זה, ואם לא יהיה או לא | תעשה | לא אקנה ולא אתן לך, אף על פי שעשה |
חשן משפט | CM | 207 | 13 | כך, כשמוכר מקנה ללוקח על תנאי: אם | תעשה | לי כך תקנה, הוי אסמכתא, כיון שקיו |
חשן משפט | CM | 241 | 10 | ברו: הריני נותן לך כך וכך על מנת ש | תעשה | דבר פלוני, על המקבל להביא ראיה שק |
חשן משפט | CM | 241 | 10 | ם תנאו. אבל אם אמר לה: על מנת שלא | תעשה | , על הנותן להביא ראיה שבטל תנאו. |
חשן משפט | CM | 250 | 25 | ם, או שאמר לה: הנח עד שאומר לך מה | תעשה, | ומת, אינו כלום. ובמתנת בריא בקנין |
חשן משפט | CM | 253 | 4 | ים במתנה: תלך ותזכה ותוריש ותמשכן | ותעשה | ממנה חפצך ורצונך, אין לשונות אלו |
חשן משפט | CM | 272 | 1 | טען, בטל מצות עשה ועבר על מצות לא | תעשה, | שנאמר: לא תראה את חמור אחיך (שמות |
חשן משפט | CM | 337 | 18 | מה שעושה או שנתן לאחרים, עובר בלא | תעשה. | |
חשן משפט | CM | 359 | 10 | ה דבר זה ונפתה בלבו בדבר, עבר בלא | תעשה | של לא תתאוה (דברים ה, יח), ואין ת |
חשן משפט | CM | 363 | 3 | והחזירה לבעליה, אף על פי שעבר בלא | תעשה, | אינו חיב לשלם כלום, שהרי לא הפסיד |
חשן משפט | CM | 427 | 6 | בלא מעקה בטל מצות עשה ועבר על לא | תעשה, | שנאמר: ולא תשים דמים בביתך (דברים |
אבן העזר | EH | 7 | 10 | די שלא תמלט אשה אחת עד שיראו אותה | ותעשה | ברשותם, הרי כל הנשים שבתוכה פסולו |
אבן העזר | EH | 17 | 2 | , דכיון שכבר נשאת מעזה ומעזה, שלא | תעשה | עצמה זונה. ויש מי שאומר, שאפלו לא |
אבן העזר | EH | 38 | 39 | צריך עדים אבל תנאי שהוא בשב ואל | תעשה, | כל אחד מהם נאמן, אם אין שכנגדו מכ |
אבן העזר | EH | 56 | 4 | יה יכולין לעכב שלא תנשא עד שתגדיל | ותעשה | נערה ואם רצה לכנס, כונס, ואין רא |
אבן העזר | EH | 76 | 11 | נתה ואם מנעה כדי לצערה, עובר בלא | תעשה | ד''ענתה לא יגרע'' (שמות כא, י); ו |
אבן העזר | EH | 76 | 12 | התשמיש ולא תתעבר, או על מנת (טור) | שתעשה | מעשה שוטים, כגון שתמלא עשרה כדי מ |
אבן העזר | EH | 77 | 1 | תה הולכת ונוספת, הרי הוא עובר בלא | תעשה, | שנאמר: ''לא יגרע'' (שמות כא, י); |
אבן העזר | EH | 80 | 3 | המדיר את אשתו שלא | תעשה | מלאכה, יוציא ויתן כתבה, שהבטלה מב |
אבן העזר | EH | 80 | 8 | דרת לו מטתו שהוא דרך חבה, וכל אשה | תעשה | זה אפלו יש לה כמה שפחות (טור): |
אבן העזר | EH | 80 | 15 | פין אותה לעשות. הגה: ואינו זנה עד | שתעשה | וכן בית דין משמתין אותה או מוכרין |
אבן העזר | EH | 90 | 19 | אשה שאמר לה בעלה | שתעשה | בבגדיה ובתכשיטיה מה שתרצה, אם מכר |
אבן העזר | EH | 118 | 8 | תנות לתן לאחר כפי מה שתחפץ, ובלבד | שתעשה | בפני עדים, ובלא זה זוכים היורשים |
אבן העזר | EH | 143 | 2 | הו, בתנאי שהוא בידה, והוא בשב ואל | תעשה, | לא חישינן שמא תעבר עליו, ולפיכך מ |
אבן העזר | EH | 143 | 8 | התנה עליה ש | תעשה | דבר זה, סתם, הרי זה כמפרש יום אחד |
אבן העזר | EH | 143 | 8 | רש יום אחד, הואיל ולא פרש כמה זמן | תעשה | כיצד, אמר לה: הרי זה גטך על מנת |
אבן העזר | EH | 146 | 2 | א בתורת פקדון עד הזמן שקבע או עד ש | תעשה | המעשה לפיכך, כשהגיע הזמן צריך לה |
אבן העזר | EH | 146 | 2 | . ואם נשאת קדם הזמן שקבע, או קדם ש | תעשה | המעשה שתלה בו הגרושין, תצא והולד |
אבן העזר | EH | 169 | 24 | , יעשו בשל ימין. ואם היא אטרת יד, | תעשה | בימין דידה, שהוא שמאל כל אדם (טור |
אורח חיים | OC | 10 | 5 | ף ד', ועשה גם בו ציצית פסולה משום | תעשה, | ולא מן העשוי. |
אורח חיים | OC | 11 | 4 | ותר מדאי יכול לקצרו ואין בזה משום | תעשה | ולא מן העשוי (מרדכי בה''ק) אחד מה |
אורח חיים | OC | 11 | 13 | קשר אחד, ואחר כך חתכן פסול, משום | תעשה | ולא מן העשוי, שהרי בפסול עשאם. |
אורח חיים | OC | 15 | 3 | הם ציצית אחת או שתים, אין בו משום | תעשה | ולא מן העשוי. |
אורח חיים | OC | 315 | 12 | ה, שאי אפשר שלא תגבה מעט מעל הארץ | ותעשה | אהל עראי. |
אורח חיים | OC | 626 | 2 | חברו ומניחו ואם לאו, פסולה משום: | תעשה | ולא מן העשוי. הגה: אבל מתר לעשות |
אורח חיים | OC | 626 | 2 | או בית, ולהסירו אחר כך, ולא מקרי | תעשה | ולא מן העשוי, הואיל ואין הפסול בס |
אורח חיים | OC | 626 | 3 | תירה ובנין אהל ביום טוב, ולא משום | תעשה | ולא מן העשוי רק שיזהר שלא ישב תח |
אורח חיים | OC | 629 | 15 | ליה לשם סכה, ואותה סכה פסולה משום | תעשה | ולא מן העשוי בפסול, וגזרו על כל ח |
אורח חיים | OC | 635 | 1 | גדיש זה לצל ומה שעושה אחר כך הוי | תעשה | ולא מן העשוי (טור). לפיכך אם עשה |
אורח חיים | OC | 656 | 1 | ''ג ח''ב); ודוקא מצות עשה, אבל לא | תעשה | יתן כל ממונו קדם שיעבר (הרשב''א ו |
יורה דעה | YD | 67 | 1 | את בו, אבל דם האברים אינו אלא בלא | תעשה. | והני מלי כשפרש מן האבר ויצא לחוץ, |
יורה דעה | YD | 129 | 13 | ח (פי' שהיד הנעשית לחה במגעו תחזר | ותעשה | לחה גם יד אחרת), צריך הדחה ונגוב. |
יורה דעה | YD | 141 | 5 | להניחה, ואסור לחתם בה מפני שהנחתם | תעשה | בו הצורה בולטת. (לשון הרמב''ם פ'' |
יורה דעה | YD | 157 | 1 | אשר לו, צריך לתן הכל ולא יעבר לא | תעשה | (ר''ן פרק לולב הגזול ורשב''א ורא |
יורה דעה | YD | 157 | 1 | : ודוקא אם רוצים להעבירו במצות לא | תעשה | אבל אם גזרו (גזרה) שמד שלא לקים |
יורה דעה | YD | 195 | 10 | ולהניחו לפניו על השלחן אלא אם כן | תעשה | שום הכר, כגון שתניחנו על השלחן בי |
יורה דעה | YD | 196 | 6 | ואם לא עשתה כן בבדיקת יום ראשון, | תעשה | פעם אחת כן מבדיקות שאר הימים (בית |
יורה דעה | YD | 203 | 6 | יצרו ויעבר על איזו מצוה ממצות לא | תעשה, | או יתרשל מקיום מצות עשה, מצוה לשב |
יורה דעה | YD | 215 | 5 | עשה גרידא בין שיש עשה בקיומה ולא | תעשה | בבטולה, ואין הפרש בזה בין אסור הב |
יורה דעה | YD | 215 | 5 | ר הבא על ידי עצמו אבל על מצות לא | תעשה | דעלמא, אינו חל בין בבטולו בין בקי |
יורה דעה | YD | 215 | 5 | או שישתה, ואף על פי שיש בבטולו לא | תעשה | . |
יורה דעה | YD | 222 | 1 | י עשי בהם, לא קנה הבעל, ומה שתרצה | תעשה | בהם. אבל אם נתן לה מתנה ואמר לה: |
יורה דעה | YD | 222 | 1 | המתנה הזאת לכך ולכך או למה שתרצה | תעשה | בהם, הרי זה יקנה אותה הבעל לאכל פ |
יורה דעה | YD | 236 | 5 | הינו דוקא במצות עשה, אבל מצות לא | תעשה, | לא. (מוהר''ם מפדוואה סימן ע''ד וב |
יורה דעה | YD | 237 | 2 | השביעו אחר, שאמר לו: אני משביעך | שתעשה | דבר פלוני, או שלא תעשנו, וענה: אמ |
יורה דעה | YD | 239 | 6 | עשות, אבל אם נשבע לעבר על מצות לא | תעשה, | אפלו היא דרבנן, לא חלה עליו שבועה |
יורה דעה | YD | 240 | 12 | ן קבורת מת או לויה, אם אפשר למצוה | שתעשה | על ידי אחרים, יעסק בכבוד אביו. וא |
יורה דעה | YD | 240 | 15 | רי תורה, בין מצוה עשה בין מצות לא | תעשה, | אפלו מצוה של דבריהם, לא ישמע לו. |
יורה דעה | YD | 247 | 1 | עמים נצטוינו בה במצות עשה. ויש לא | תעשה | במעלים עיניו ממנה, שנאמר: לא תאמץ |
יורה דעה | YD | 266 | 1 | רלה, אף על פי שיש בקציצת הבהרת לא | תעשה, | חותכה עם הערלה. אבל אם לאחר שנמול |
יורה דעה | YD | 327 | 1 | בעודו קמח, אבל המפריש קמח ואומר: | כשתעשה | עסה יחול עליה שם חלה, דבריו קימים |
יורה דעה | YD | 327 | 2 | ל העסה ועל השאור ועל הקמח שנשתיר, | ולכשתעשה | כלה עסה אחת תתקדש זו שבידי לשם חל |
יורה דעה | YD | 327 | 3 | מתין מלהפריש חלה עד אחר גמר לישה, | שתעשה | כל העסה גוף אחד. |
יורה דעה | YD | 327 | 4 | ויתערב הקמח במים, ותטמטם בשעורים | ותעשה | כל העסה גוף אחד. |
יורה דעה | YD | 328 | 3 | לבעלת הבית להפריש לו חלה מכל עסות | שתעשה | לו בעוד שיהיה בביתה, כדי שלא תצטר |
יורה דעה | YD | 331 | 27 | ר ראשון לתרומה, אף על פי שעבר בלא | תעשה, | מה שעשה עשוי. |
יורה דעה | YD | 334 | 39 | י''ק שרש ק''ע). מי שאמר לחברו: אל | תעשה | דבר זה בנדוי, וזה אומר לו: אדרבה, |
יורה דעה | YD | 393 | 1 | שו אין מתנחמין כמו בימיהם, שב ואל | תעשה | עדיף. |
The Shulchan Aruch TASh 20 SASh Found: 3 times | ||||
Sefer | KEY | Siman | Seif | Rambam |
---|---|---|---|---|
חשן משפט | CM | 159 | 3 | תעשה אתה המעקה ואני אתן לך חצי ההוצאה, או תן לי ואעשנו, שומעין לו. אבל אם המתין עד שעשה |
חשן משפט | CM | 207 | 13 | תעשה לא אקנה ולא אתן לך, אף על פי שעשה |
יורה דעה | YD | 331 | 27 | תעשה, מה שעשה |