| The Netziv - Ha Emek Davar dbyqvT Found: 48 times |
| Chumash | Perek | Pasuk | Netziv | DHM | The Netziv |
| beraishis | 2 | 24 | 1 | על כן יעזב איש וגו' ודבק באשתו | מכאן ולהבא אין עצה שתהיה לו לעזר כנגדו ככונת היצירה, וכפי אשר הרגיש אדם אשר חסר לו עזר כנגדו, אם לא בזה האופן שהוא יעזוב את אביו ואת אמו ודבק באשתו, ואז יהיו לבשר אחד שיאהבנה ג"כ כמו שהם אדם אחד, וכדאי' בפ' הבע"י יבמות ס"ב ב' האוהב את אשתו כגופו כו', וגם אז אינה טפלה לגמרי כמו שהי' אשה ראשונה שהיתה נחשבת לחלק ממנו, אלא שיהיו בשר אחד, וכמו שהוא חושב לטובת עצמו ורוצה שהיא תשלים אחר רצונו לגמרי, כן תחשוב גם היא שהיא מבקשת טובת עצמה והוא ישלים רצונה, מ"מ הועיל סיבת האשה הראשונה שנעשה לטבע קיים שהאשה נשארה לעזר, אף על גב שאינו בזה האופן שהיה בשעה הראשונה אלא כמו שנעשה אחר אכלה מעץ הדעת כמו שיבואר להלן ג' כ', והוא מכלל בריאת העולם ביום הששי, ורק מי שזוכה לכך משיג אהבת אשתו בבטול גמור כמו שהיתה חוה לפני החטא ומש"ה נעשה בשני אופנים ענין דביקות אדם וחוה כדי שיהיו לדורות שני אופני עזר האשה לאיש, ומש"ה היה בזה היום הששי, שני אופני אהבת חוה לאדם, כדי שיהיה שני אופנים באהבת אשה לאיש, וכמו שדברנו בשני אופני איש לעבודת ה', והכל נעשה ביום הראשון שנברא כמבואר לעיל מקרא ד', כך נעשה טבע אהבת אשה וחייה עם האיש, וכענין שאמר בן עזאי שלהי מסכת קדושין אני נבראתי לשמש את קוני והמה נבראים לשמשני, וכערך שימושו לה' יהי שימושה לאישה, או ע"פ המזל ככל הליכות חיי האדם, שבא לזה ע"פ השגחה פרטית לפי מעשיו, ולזה במזל טוב או רע שכן יסד מלכו של עולם: |
| beraishis | 3 | 1 | 1 | והנחש היה ערום וגו' | פירש"י בשם מ"ר שנתקנא בהם במה שראה אותם מזדווגים יחד ונתאוה לה, והוא פלא, שהרי כל בריה אינו מתאוה אלא למינו כדאי' במס' ב"מ צ"א מיניה בתר מיניה גריר, והרי לא חסר להנחש נקבה שלו, ואי משום ששימשו לעין כל, הרי גם הנחש לא ידע בושת אלא הענין שהרגיש דה דביקות האשה לאישה אינו כמו נקבה שלו אליו, שאינו בא אלא בשעת התעוררת לזיווג, וזה אינו אלא במקרה והכנה לדבר, משא"כ האשה תמיד דבקה אליו, באשר היא עצם מעצמיו היה הדביקות יותר עוד מאח ואחות שגם המה כבשר אחד, אבל מ"מ אינם אחד ממש כמו האשה הראשונה לאדם שהיה כמו אבר להראש, ובזה התקנא והנה הדבר מושכל שלא היה הנחש מעולם מדבר, דאם היה מדבר תחלה אלא שנתקלל שיאלם דומיה, על מה לא נזכר קללה זו, ותו דהדבור תלוי בדעת וכפרש"י על ויהי האדם לנפש חיה בדעה ודבור, וכת"א לרוח ממללא, הרי שהיה האדם מיוחד במעלה זו, אלא מזלו של נחש הוא שהתלבש קנאה ודבר באותו שעה מתוך גרונו של נחש, דכל מין מכל הנברא אפי' צומח יש לו מזל והוא מלאך הממונה ע"ז המין לשמרו ולגדלו שלא יהא נפסק מן העולם, וכמ"ש חז"ל בב"ר פ"י אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל למעלה שמכהו ואומר לו גדל, ומזלו של נחש כמוהו שהתקנא באדם על דבקותו בקונו ית', וכמו שביארנו בפרשה הקודמת שהאדם היה דבוק כל כך בה' כחלק השואף תמיד למקורו, משא"כ מלאך אינו אלא נפרד ואינו דבוק ושואף לאורו יתב' אלא בשעה המיוחדת לשירה וכדומה, וכ"ה בפרקי דר"א פי"ג, והתקנא המלאך באדם ונחש הגשמי באשתו, והא שאינו מבואר כ"ז בכתוב כבר כתב הרמב"ן בפ' בחקותי והבאנו לעיל א' א' כי בדברים שאינם מושגים לכל אדם לא דברה תורה אלא ברמז: |
| beraishis | 3 | 1 | 1 | והנחש היה ערום וגו' | האשה לאישה אינו כמו נקבה שלו אליו, שאינו בא אלא בשעת התעוררת לזיווג, וזה אינו אלא במקרה והכנה לדבר, משא"כ האשה תמיד דבקה אליו, באשר היא עצם מעצמיו היה ה דביקות יותר עוד מאח ואחות שגם המה כבשר אחד, אבל מ"מ אינם אחד ממש כמו האשה הראשונה לאדם שהיה כמו אבר להראש, ובזה התקנא והנה הדבר מושכל שלא היה הנחש מעולם מדבר, דאם היה מדבר תחלה אלא שנתקלל שיאלם דומיה, על מה לא נזכר קללה זו, ותו דהדבור תלוי בדעת וכפרש"י על ויהי האדם לנפש חיה בדעה ודבור, וכת"א לרוח ממללא, הרי שהיה האדם מיוחד במעלה זו, אלא מזלו של נחש הוא שהתלבש קנאה ודבר באותו שעה מתוך גרונו של נחש, דכל מין מכל הנברא אפי' צומח יש לו מזל והוא מלאך הממונה ע"ז המין לשמרו ולגדלו שלא יהא נפסק מן העולם, וכמ"ש חז"ל בב"ר פ"י אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל למעלה שמכהו ואומר לו גדל, ומזלו של נחש כמוהו שהתקנא באדם על דבקותו בקונו ית', וכמו שביארנו בפרשה הקודמת שהאדם היה דבוק כל כך בה' כחלק השואף תמיד למקורו, משא"כ מלאך אינו אלא נפרד ואינו דבוק ושואף לאורו יתב' אלא בשעה המיוחדת לשירה וכדומה, וכ"ה בפרקי דר"א פי"ג, והתקנא המלאך באדם ונחש הגשמי באשתו, והא שאינו מבואר כ"ז בכתוב כבר כתב הרמב"ן בפ' בחקותי והבאנו לעיל א' א' כי בדברים שאינם מושגים לכל אדם לא דברה תורה אלא ברמז: |
| beraishis | 3 | 2 | 1 | מפרי עץ הגן נאכל | באמת דביקות האשה לאדם לא היה כי אם בשעה שעמדה עמו, וכטבע החלק ששואף אל הכלל בשעה שרואה אותו, ובאותה שעה שדבר עמה הנחש, הלך האדם ממנה והרגישה תאוה לאכול ואמרה שתאכל, ומענין דביקות האדם בקונו לא הרגישה, על כן אמרה שודאי נאכל ואמרה מפרי עץ הגן ולא כלשון ה' מכל עץ הגן, דמשמע אפילו הנאה מן העצים כמ"ש לעיל, והיינו משום שאדם אמר לה שתאכל רק הפרי, באשר לא ידעה להזהר בהשחתת האילן, שלא היה לה דעת אנוש: |
| beraishis | 3 | 2 | 1 | מפרי עץ הגן נאכל | האשה לאדם לא היה כי אם בשעה שעמדה עמו, וכטבע החלק ששואף אל הכלל בשעה שרואה אותו, ובאותה שעה שדבר עמה הנחש, הלך האדם ממנה והרגישה תאוה לאכול ואמרה שתאכל, ומענין דביקות האדם בקונו לא הרגישה, על כן אמרה שודאי נאכל ואמרה מפרי עץ הגן ולא כלשון ה' מכל עץ הגן, דמשמע אפילו הנאה מן העצים כמ"ש לעיל, והיינו משום שאדם אמר לה שתאכל רק הפרי, באשר לא ידעה להזהר בהשחתת האילן, שלא היה לה דעת אנוש: |
| beraishis | 3 | 7 | 1 | ותפקחנה עיני שניהם | גם הוא השיג ראיה חושית חזקה, גם וידעו כי עירמים הם נתוסף להם שכל וטבע אנושי בלא דביקות , כי באמת מאותו רגע אבד דביקותו בה' ונעשה כאחד האדם משלנו, אלא שהיה חכם גדול כטבע זה האילן שמוסיף שכל אנושי, והבין כי לילך ערום אינו דרך כבוד, וגם ידעו בשכל אנושי איך לתפור עלה תאנים והכל בשכל ודעת אנושי, ומעתה היו שניהם במעלה אחת, הוא ירד ממעלת חכמת רוה"ק ועמד על חכמת הטבע בדעת אנושי, והיא עלתה ועמדה על דעת אנושי, אכן היא השכילה בשעה אחת לפני האיש, והיינו כטבע האשה לדורות שממהרת לעמוד על שלימות דעתה יותר מן האיש, מש"ה נעשית גדולה בת י"ב ואיש בן י"ג, אמנם האיש שאכל היין תמצית פרי הדעת, נתחכם בדעת אנושי יותר מן האשה שאכלה הענבים: |
| beraishis | 3 | 7 | 1 | ותפקחנה עיני שניהם | , כי באמת מאותו רגע אבד דביקות ו בה' ונעשה כאחד האדם משלנו, אלא שהיה חכם גדול כטבע זה האילן שמוסיף שכל אנושי, והבין כי לילך ערום אינו דרך כבוד, וגם ידעו בשכל אנושי איך לתפור עלה תאנים והכל בשכל ודעת אנושי, ומעתה היו שניהם במעלה אחת, הוא ירד ממעלת חכמת רוה"ק ועמד על חכמת הטבע בדעת אנושי, והיא עלתה ועמדה על דעת אנושי, אכן היא השכילה בשעה אחת לפני האיש, והיינו כטבע האשה לדורות שממהרת לעמוד על שלימות דעתה יותר מן האיש, מש"ה נעשית גדולה בת י"ב ואיש בן י"ג, אמנם האיש שאכל היין תמצית פרי הדעת, נתחכם בדעת אנושי יותר מן האשה שאכלה הענבים: |
| beraishis | 4 | 7 | 5 | ואתה תמשל בו | הודיע לו שמ"מ הבחירה ביד האדם להתגבר על יצרו, אפי' בשעה שהולך בטל והרשות נתונה אלא שעומד בנסיון, וטוב לפני האלהים לחפש דרכים להמלט מפתוי יצה"ר, וכדאיתא בעבודת כוכבים י"ח ניזל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס יצריה ולא אפתחא דזנות דלא נכיס יצריה, נמצא הראה הקדוש ברוך הוא לדעתו כי באמת דעו של קין ישר ונוכח, אלא שמ"מ נתן האלהים ענין רב אל האדם כדי לענות בו, ולא יבוא לידי חטא ועון, וע"ע להלן מקרא כ"ב וכ"ה מבואר שאם אפשר לעמוד באופן שלא ילך בטל, היינו שיהא שקוע בדביקות ואהבת ה' לעת הבטלה ודאי הוא יותר טוב שיסתפק בצמצום החיות, וזה כל האדם ותכליתו והנה בזה המליצה עצמה נכלל תשובה על למה נפלו פניך, אתה חושב שבאמת הבל גדול ממך, לא כן ולהיפך, אם תיטיב בעת המנוחה מעבודת האדמה: |
| beraishis | 4 | 22 | 3 | ואחות תובל קין נעמה | כאשר הוא הואיל לילך אחרי צרכי חיות הכרחים לאדם כמו שיטת קין, ככה אחותו היתה נעמה, ידוע המדרש נעימה במעשיה עד שזכתה להיות אשתו של נח, וזהו נעימות האשה שלא תבקש מותרות הרבה, ומכ"ש אם היא אשת אדם שהוא עובד אלהים, אשר יתר שאת לו אם אינו מבקש מותרות, כמ"ש לעיל עה"פ הלוא אם תיטיב שאת, ואז אשריו אם אשתו ג"כ אף על גב שאינה יכולה להטריד מוחה בעבודה ודביקות, מ"מ אינה מבקשת מותרות ואינה מטרדת דעת בעלה יותר משהוא רוצה מדעת עצמו ומש"ה כתיב ואחות תובל קין, תלה הכתוב את האשה ההיא באחיה, ללמד שהיא הלכה אחר אחיה בזה נמצא מחלק טוב שבקין הושתת העולם מצד האשה, וזכתה להתחבר בקיום העולם עם זרע שת, אשר הוא וזרעו תכלית הבריאה כאשר יבואר: |
| beraishis | 35 | 21 | 1 | ויסע ישראל | לפכח צערו ממיתת רחל הלך בדביקות והתבודדות כדרך ישראל, ובזה מצא דרך הקודש לקבלוניה בשמחה כדאיתא פ' הרואה ברכות דף ס' ב', מש"ה כתיב ישראל: |
| beraishis | 46 | 29 | 1 | וירא אליו | כבר עמד ע"ז הרמב"ן ראיה זו מה היא, וכן לשון המקרא ויבך על צואריו עוד צריך ביאור, ועיקר משמעות הכתוב שרק יוסף בכה ולא יעקב הוא פלא, ורש"י כ' בשם מדרש חז"ל שיעקב קרא אז קריאת שמע, גם זה צריך ביאור וכי לא היה יכול לכוין השעה של ק"ש שלא בעת ראות פני יוסף אבל כל זה ניתן ללמדנו על דרשת ת"י וטקיס יוסף וכו', וקדם דאשתמודעיה אבוי סגד ליה ואתחייב למיהוי שנוי קטיען ותהא ואתחמי ליה ורכן על פריקת צווריה ובכא על צווריה תוב על דסגד ליה, וכך הענין שיוסף תקע עצמו לדבר החלום שעתיד השמש להשתחוות לו, והוא אביו, והרבה להשתדל ע"ז עד כה ולא עלה בידו כמש"כ לעיל, ע"כ עלה בדעתו שיבא לקראתו בבגדי מלוכה, ומכש"כ לפי מה שכתוב בספר הישר שפרעה שלח לו הכתר, והיה סבור יוסף שיעקב יכירנו מ"מ וישתחוה לו מפני כבוד המלוכה, או אפי' אם לא יכיר אותו ויהי סבור שהוא פרעה וישתחוה לו, יהא בזה האופן מתקיים החלום, אבל באמת לא הכירו יעקב מתחלה, וכסבור שהוא פרעה והשתחוה לו, שהרי כבר נודע לו שפרעה גזר שיבואו לשם ויהיו משועבדים אליו, ואח"כ הראה עצמו יוסף לאביו והיה לאביו תרעומת בלבו עליו, כי אף על גב שיעקב שמר דבר החלום ולא התקנא בו, מ"מ לא באופן שיוסף עצמו יהא גורם לדבר להשפיל את אביו לפניו, על כן מה עשה להסיח דעתו כרגע, קרא קריאת שמע בדביקות ואהבת ה' שיש בזה כח להסיח דעת מכל דברי עוה"ז והנה יוסף השכיל ששגה בזה, וכי גם החלום לא נתקיים בזה אחר שאביו כסבור שהוא פרעה, וכדאי' בשבת דע"ב במשתחוה לע"ז וכסבור שהוא בית הכנסת הרי לבו לשמים, וא"כ נתחלל כבוד אביו בחנם, וגרם לו צער, ע"כ בכה יוסף עוד, על שהשתחוה אביו לו: |
| shemos | 4 | 27 | 1 | ויפגשהו | ולא כתיב וימצאהו, אלא ויפגשהו שמצא אותו פרוש ומובדל בדביקות מאד נעלה, עד שלא הרגיש משה בביאת אהרן אליו, עד שפגע בו, ובזה נתפעל אהרן והבין כי גבה ממנו ערך משה, ומכ"ש בבואו אל הר האלהים אשר שם ראה מראה נפלאה בסנה, וגם מיועד להעלות שם לערך שאין כמוהו בקבלת התורה, ע"כ בבואו לשם השיג הערה מיוחדת גם עתה: |
| shemos | 20 | 6 | 2 | לאהבי ולשמרי מצותי | תניא במכילתא לאוהבי זה אברהם אבינו וכי"ב, ולשומרי מצותי אלו הנביאים והזקנים, רבי נתן אומר לאוהבי ולשומרי מצותי אלו שהם יושבים בארץ ישראל ונותנים נפשם על המצות מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני מה לך יוצא לישרף על שקראתי בתורה כו' ואומר אשר הכיתי בית מאהבי מכות אלו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים, באו חז"ל לזה הפי' כי אי אפשר לפרש כמשמעו שעושים מצות ה', שאין זה מקביל המקרא הקודם של לשונאי, דמיירי בעובד עבודת כוכבים שהוא מיפר כל המצות בכלל, ה"נ מיירי האי ועושה חסד לאלפים, למי שמתנהג בחסידות עם קונו והיינו למעלה מטבע אנושי, ובשביל זה הקדוש ברוך הוא מתנהג גם עמהם למעלה מהליכות טבע העולם שהנהיג הקדוש ברוך הוא לשלם שכר לעושי מצות ה', אבל למי שמתחסד עם קונו הקדוש ברוך הוא משגיח עליו למעלה מן הטבע וזה נקרא חסד, וכבר ביארנו דבר ה' בזה לעיל י"ט ו' ופי' כאן שני אופני חסידות שיבואר יפה בס' דברים ל"ג ח', א' לאהבי זה אברהם אבינו וכי"ב שהיו משוקעים באהבה ודביקות, ובזה נכלל שלא להתרעם על מדותיו ולא יהרהר אחריו, כמבואר שם: |
| shemos | 29 | 1 | 1 | לקדש אותם | הקרבנות מסייעים להתקדש, היינו העולה שתכליתו להשיג דעת אלהים וזהו דביקות וקדושה יתירה כמש"כ לעיל י"ח י"ב ובויקרא א', והחטאת בא לרצות את אהרן ובניו מכל חטא המפסיק ומבדיל מבלי יוכל להתקדש: |
| shemos | 32 | 29 | 3 | ולתת עליכם היום ברכה | עוד תועלת נפלא הגיע לכם במעשה נפלא זה, שתהיו ראוים לתת עליכם היום ברכה, דבמה שעשיתם דבר למעלה מטבע אנושי, כך תהיה השגחה פרטית עליכם למעלה מן הטבע והיינו שאמר משה בס' דברים , ומעשה זה שעשו עתה במסירות נפש גררה להם להשקיע כחם בעסק תורה, שאינו מגיע ג"כ אלא באופן כזה, כדאיתא בשבת פר"ע פ"ג ב' אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל, ועוד כמה מאמרים, ומזה הגיע עליהם ברכה עוד נכלל בזה המאמר שהלוים נתייחדו לברך את ה' בשירה יותר מישראל וכהנים, והיינו דכתיב בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי ברכו את ה', ותניא בתוספתא שלהי מס' הוריות על פסוקים הללו נמצא ישראל מברכים אחת בית אהרן שתים בית הלוי שלש, ויהיה הפירוש ולתת עליכם היום מצוה ועסק ברכה, ומזה זכו להיות המה משוררים בבית המקדש יותר מכהנים, וזכו לזה באותו מעשה, משום דשני אופני חסידות המה, היינו א' מעשה המצוה למעלה מטבע אנושי, ב' רוממות הנפש בברכה באהבה ודביקות כמש"כ לעיל בעשרת הדברות ובס' דברים ל"ג ח' באורך, ובשביל שהראו חסידות במעשה זכו לזו החסידות של מעשה במסירות נפש, וזכו מן השמים ברוממות הנפש גם כן: |
| shemos | 34 | 23 | 1 | את פני | ושם כתיב אל פני, דשם מיירי בשש שני עבודה והמון ישראל רחוקים ממנו ית' ובאים ברגל אל ה', אבל בשביעית גם בלי רגל כל איש ישראל אינו רחוק במחשבתו מעבודתו, באשר הוא פנוי וכמש"כ לעיל כ"א, מש"ה ברגלים בא להוסיף דביקות ואהבת ה' מש"ה כתיב את פני, שהאדם עומד אתו כביכול: |
| vayikra | 9 | 6 | 1 | זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' | זה הפסוק אומר דרשוני, שהרי כבר עשו מה שעליהם והביאו הכל אל פני אוהל מועד ומה להם לעשות עוד, ודרשו חז"ל בת"כ אמר להם משה לישראל אותו יצה"ר העבירו מלבכם, ותהיו כלכם ביראה אחת ובעבודה אחת לשרת לפני המקום, כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו שנא' ומלתם את ערלת לבבכם מפני מה כי אני ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים עשיתם כן וירא אליכם כבוד ה', זה הדרוש צריך עוד יותר ביאור מגוף המקרא, וגם מה שייך לכאן המקרא כי ה' אלהיכם וגו' והענין דכבר היה בימי משה כתות בישראל שהיו להוטים אחר אהבת ה' אבל לא ע"י גבולים שהגבילה תורה, וכאשר יבואר באורך בפ' קרח, שזה היה עיקר החטא של ר"ן אנשים, שהיו צדיקים גמורים וחטאו בנפשותם במה שמסרו עצמם למיתה ע"י תשוקה קדושה זו להשיג אהבת ה' ע"י הקטרת, אף על גב שלא יהיה לרצון כפי דרך התורה שרק אהרן ובניו יקטירו, וזה גרם לשלמה המלך שבעת חנוכת בית המקדש לא התענה ביוהכ"פ כדאיתא במו"ק ד' ט', משום שאכילת קדשים משלחן גבוה מביא לאהבת השם, וכן השהה ד' שנים בנין ביהמ"ק משום שנוח להקריב בבמות שכשר בכל מקום וכמש"כ בדברים ד' כ"א, והנה כבר ידע משה רבינו שכתות כאלה מתנוצצות, אלא שלא הגיע עדיין השעה להתפרץ, על כן בבוא יום התראות גלוי שכינה, שלזה היה תכלית תשוקתם, וכדאי' בשה"ש רבה א' על הפסוק משכני אריב"ל להוטים היו ישראל אחרי שכינה ע"ש באורך, אלא שהבין משה דמכל מקום יש בלב כמה אנשים על מה שהגיע הענין ע"י פרטי אופנים אלו, מה שאי אפשר להגיע אליו אלא בעת שנצטוו על זה, בשביל זה אמר משה לישראל כי לא כן הדבר, אלא אותו יצה"ר העבירו מלבכם, שגם זה התשוקה אף על גב שהיא להשיג אהבת ה' בקדושה, מכל מקום אם היא לא בדרך שעלה על רצונו ית', אינו אלא דרך יצה"ר להטעות ולהתעות דעת גדולי ישראל בזו התשוקה ואמר להם משה טעם לדבר ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום, פי' אם תשימו דעתכם לדרך התורה תלכו הכל בדרך אחד ובעצה אחת, משא"כ אם נבקש אהבת ה' שלא בדרך התורה, ותהי' תורת כל אחד בידו ויהיו אגודות אגודות בעבודתם, הוא נגד רצון ה' וכבודו ית', וזה שמסיים כשם שהוא יחידי בעולם כך רצונו וכבודו שתהא עבודתכם מיוחדת לפניו, והביא הת"כ יסוד לזה הדרוש מהא דכתיב כי ה' אלהיכם וגו' וסיפיה דקרא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, וא"א לפרש שוחד ממון או דברים לפני הקדוש ברוך הוא, או אפי' הרבה מעשים טובים, שזה אינו בכלל שוחד, דכל מה שביד האדם לעשות לטוב הרי זה מחויב וא"כ אינו שוחד, אלא על כרחך מסירת נפש ודביקות נעלה באופן שנאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, כמו שאמרו בחגיגה פ"ב י"ד ב' על בן עזאי, מ"מ אם הוא שלא ע"פ התורה אינו עולה לרצון כ"כ, ויהי נענש על זה, כמו שביארנו בפ' קרח בענין הר"ן איש שהיו חשובים לפני ה' גם אחר שנשרפו, מ"מ הרי לא נקו מעונש, ובזה שייך לומר שלא יקח שוחד, היינו שנותן נפשו על אהבת ה' ועל כבודו ית' באופן שאינו מחויב בזה ואין לך שוחד גדול מזה, ובא משה רבינו בשעה המוכשרת לכך להגיד לאדם ישרו, אשר רק זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', ולא ע"י דרכים אחרים איש כפי רעיון לבבו, כ"ז ביארנו מאמר חז"ל בת"כ על המקרא הנפלא הלז: |
| vayikra | 10 | 9 | 1 | יין ושכר וגו' | באשר דאונן פסול לעבודה משום דשרוי בצער אינו יכול להיות באהבת ה' ודביקות הבאה אך מתוך שמחה של מצוה, ומש"ה אכילת קדשים לבעלים ג"כ אסור לאונן, ע' פרש"י יומא די"ד א' ד"ה מי לא מטריד, ואך כהן גדול רשאי להקריב אונן, משום שלפי ערך גדולתו אפשר להתגבר על צערו ולעמוד לפני ה' בשמחה, וכך היתה מדתו של אהרן, אמנם היא עבודה קשה שבמקדש ונצרך דבר לסייע לזה, והייתי אומר לשתות יין ושכר וכמו שכתוב משלי ל"א תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו, מש"ה הזהיר הקדוש ברוך הוא לאהרן ובניו באותה שעה, שהמה לא ישתמשו בעצה זו בבואם אל אוהל מועד להשיג אהבה: |
| vayikra | 20 | 8 | 2 | ועשיתם אותם | תוסיפו לחדש בפלפולה ובא המקרא הזה לכאן, משום שעסק התורה מועיל לתפלה ודביקות בה', כדאי' במס' עבודת כוכבים ד"ג כל הלומד תורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי, ביאורו דתכלית חוט של חסד הוא לתפלה לאל חיי, ובמס' תמיד דל"ב אי' כל הלומד תורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על נפש עולליך וגו' והיינו דלא כתיב בזה המקרא משפטי, משום שלזה התועלת אין נ"מ בלמוד דינים הלכה למעשה, אלא רק כח התלמוד מקדש ומעלה את האדם שתהא תפלתו מקובלת, ומש"ה אפילו למוד חקי תורה לבד מועיל לזה, והיינו דסיים הכתוב אני ה' מקדשכם, לתפלה ולעמוד לפני: |
| bamidbar | 6 | 9 | 2 | פתאם | משמעו שלא עלה על הדעת שתבוא הסיבה, ויש שהוא פתאום אבל אינו כרגע, ואם כן יכול הנזיר להבדל בעודו מפרכס, ויש שהוא כרגע אבל עלה על הדעת שיהרג כרגע, ואם כן היה להנזיר להבדל ממנו תחלה, אבל אפילו נהרג כרגע ופתאום, וטמא ראש נזרו האי וטמא אינו טומאה ממש, אלא כמו לשון טומאה דכתיב במאכלים אסורים, או בהמה טמאה דכתיב בקרבן בעל מום, שהכונה שמגונה הוא לענין זה, כך המת מגנה ומבלבל ראשית נזרו שהוא להיות שמח ועלז באלהים ודביקות מחשבותיו עמו: |
| bamidbar | 6 | 11 | 1 | מאשר חטא על הנפש | אחר שכתיב במת שבא בפתע פתאום שאין שום אשמה על הנזיר, מבואר דהחטא הוא שפירש עצמו מן היין, ואם לא אירע לו זו הסיבה לא היה נקרא חוטא על הנפש, שהרי כדאי הוא להזיר עצמו מן התענוג הגשמי כדי להשיג תענוג רוחני של דביקות בה', אבל אחר שאירע לו באונס זו הסיבה, אות הוא שאינו ראוי לכך, ואם כן בחנם ציער עצמו מן היין, וביקש דבר שגבוה מערכו, וכיוב"ז ביארנו בפרשת קרח הפסוק את מחתות החטאים האלה בנפשותם י"ז ג': |
| bamidbar | 11 | 29 | 1 | כי יתן ה' וגו' | הוא מיותר, אבל בזה בא משה להודיע כי אין שום אשם עליהם, באשר שלא בא בהשתדלות, ועל זה אמר דנהי דכל עם ה' אי אפשר שיהיו מתבודדים ומכינים עצמם לנבואה, דאם כן בטל ישוב העולם, אלא זה אפשר שיתן ה' רוחו על כל עם ה' לשעה בלי שום הכנה ושלמה המלך התפלל בדרך שיר מי יתנך כאח לי וגו' אמצאך בשוק אשקך וגו' שה"ש ח' א', והבאור שיהיה כל כך רוח נבואה ו דביקות בה' מצוי בישראל עד שיהיה גם בהליכה בחוץ בשוקים וברחובות בלי שום הכנה משיג הערה ודביקות, וזו היא תוחלתנו שיהיה לעתיד לבא, וע' מש"כ בספר בראשית ב' כ"ה על הפסוק ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו: |
| bamidbar | 11 | 29 | 1 | כי יתן ה' וגו' | בה' מצוי בישראל עד שיהיה גם בהליכה בחוץ בשוקים וברחובות בלי שום הכנה משיג הערה ו דביקות , וזו היא תוחלתנו שיהיה לעתיד לבא, וע' מש"כ בספר בראשית ב' כ"ה על הפסוק ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו: |
| bamidbar | 15 | 39 | 2 | וזכרתם את כל מצות וגו' ולא תתורו וגו' | ואחר כך כתיב עוד הפעם למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי וגו' הענין, דשתי זכירות הללו לבן ותכלת באות לשני אופני הנהגת האדם מישראל, האחד מי שחייו בדרך הכבושה לרבים עוסק בעניני פרנסה ומכל מקום עליו לשמור לעשות מצוה בזמנה, השני מי שמופרש לעבודת ה' ומתבודד ושוקע עצמו לאהבת ה', וגם עליו לשמור מצוה בזמנו ולא לקפח מעשה המצוה בשביל דביקות ח"ו וכבר אמרו חז"ל במסכת שבת קכ"ז א' גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה שכן מצינו באברהם אבינו שאמר להקדוש ברוך הוא אל נא תעבור וגו', ולא כוונו חז"ל שהמכניס אורח גדול במעלה ממי שזכה להקבלת פני שכינה, שזה אינו מוכח מזה המקרא כלל, אלא גדול לפני ה' לעשות זה המצוה של הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, ומי שהגיע לאהבת ה' והקבלת פני שכינה והגיע לפניו מצוה של הכנסת אורחים, עליו להפסיק דביקותו ולהזדקק למצוה שבאה לידו, כמו שעשה אברהם אבינו, וכל שכן מצוה שבינו לשמים שאין אפשר לעשות על ידי אחרים ועל אלו שני אופני חיי הישראלי צוה ה' לעשות חוטים לזכרון, ובשביל אופן הראשון צוה לעשות חוטי הכנף מין כנף, ועליו כתיב וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, שלא יהא העסק משכחו ממצוה בזמנו: |
| bamidbar | 15 | 39 | 2 | וזכרתם את כל מצות וגו' ולא תתורו וגו' | ח"ו וכבר אמרו חז"ל במסכת שבת קכ"ז א' גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה שכן מצינו באברהם אבינו שאמר להקדוש ברוך הוא אל נא תעבור וגו', ולא כוונו חז"ל שהמכניס אורח גדול במעלה ממי שזכה להקבלת פני שכינה, שזה אינו מוכח מזה המקרא כלל, אלא גדול לפני ה' לעשות זה המצוה של הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, ומי שהגיע לאהבת ה' והקבלת פני שכינה והגיע לפניו מצוה של הכנסת אורחים, עליו להפסיק דביקות ו ולהזדקק למצוה שבאה לידו, כמו שעשה אברהם אבינו, וכל שכן מצוה שבינו לשמים שאין אפשר לעשות על ידי אחרים ועל אלו שני אופני חיי הישראלי צוה ה' לעשות חוטים לזכרון, ובשביל אופן הראשון צוה לעשות חוטי הכנף מין כנף, ועליו כתיב וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, שלא יהא העסק משכחו ממצוה בזמנו: |
| devarim | 4 | 1 | 3 | למען תחיו | לא ביארו רבותינו הראשונים תיבות הללו כאן ובכ"מ, והראב"ע כ' כי עובדי פעור נשמדו, ואין זה הפי' אלא פלא, וכי כל שאינו שומע אל החקים ואל המשפטים עובדים את הפעור, וכי כל עובדי פעור נשמדים, אבל הכונה הוא כמש"כ בס' בראשית ב' ז' וכ"פ דמשמעות חי כמה פעמים הוא עליזת הנפש ועונג שמשיג בהגיעו לתכלית שלימותו, והכלל דכל הרגש רוחני מוסיף חיות, וכמו שחיות כל האדם תלוי במה שמרגיש עונג הדעת והכבוד, והוא מרובה יותר מחיות הבהמה שאינה מרגשת עונג אלא באכילה ושתיה וכדומה, ואם יקרה אדם שמאבד ומשחית הרגשותיו הרוחניים, וישקיע עצמו והרגשו רק בתאות אכילה וכדומה ה"ז נחשב כבהמה, ואינו נקרא אדם חי, שהרי מאבד מה שהי' בכחו לחיות בטוב, כך ישראל ביחוד העובד את ה' באמונה מתענג ומרגיש חיות מזה העבודה, ומי מישראל שמאבד הרגשה נעימה זו נקרא מת, שהרי הוא משחית חיות שהיה בכחו, וזהו מאמרם ז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים ברכות י"ח, ואינם בכלל אדם כלל, ולא כגוי אשר צדקה עשה בין אדם לחבירו, הרי הוא אדם המעלה, משא"כ ישראל חסר תורה, אינו בכלל חי כלל ומכש"כ שאינו אדם, וכל זה במי שלא הגיע למדרגה עליונה רק עובד את ה' באמונה, אמנם מי שזכה לעלות באורח חיים למעלה למשכיל להרגיש עונג מדביקות בה', הוא מוסיף עוד חיות הרבה ממי שלא הגיע לזה ההרגש, וזה חיות שאין למעלה הימנו כי עזה כמות אהבת ה', וכמש"כ בס' בראשי' שם ואמר משה דשמיעת החקים והמשפטים שהוא עסק התלמוד יביא לידי חיות היותר אפשר כמבואר עוד להלן ו' ו' וכ"ד וזהו דתנן באבות פ"ב מרבה תורה מרבה חיים, לא שהוא חי יותר משאר אנשים, ומערך אשר היה ראוי לחיות אם לא היה מרבה תורה, אלא פירושו מרבה רגשות הנפש לחיות חיים נעימים וכיב"ז פירשנו בנוסח התפלה במוסף ש"ק טועמיה חיים זכו, שמרגישים בש"ק שמחת הנפש, וכמש"כ בספר שמות ל"א י"ג, ובחיבורנו רנה ש"ת על שה"ש נתבאר בזה הרבה ברצות ה': |
| devarim | 5 | 30 | 2 | למען תחיון | כבר ביארנו משמעות חיות דכתיב בקיום המצות, שהוא חיות הנפש השש ועושה צדק וכתיב כאן בנו"ן הנוסף, להקטין הענין, דכח מעשה גמ"ח אינו נותן חיות ודביקות ואהבת ה', כמו כח מצות שבין אדם לשמים: |
| devarim | 6 | 5 | 1 | ואהבת את וגו' | אהבה משמעו על שני אופנים, א' שיהא מוותר מרצונו על דבר הנאהב וקיומו, ב' דביקות במחשבתו ותשוקה עצומה להשתעשע עם הנאהב, ושתי כוונות אלו מוזהרים אנו בזה המקרא, א' כמש"כ הרמב"ם הל' יסה"ת פ"ה ה"ז ומנין שאפילו במקום סכנה אין עוברין על אחת מג' עבירות הללו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך, והוא נתינה כל אשר לו על דבר כבודו ואמונתו, ב' כמש"כ הרמב"ם שם פ"ב ה"א האל הנכבד והנורא מצוה לאהבו וכו' שנאמר ואהבת את ה' והאיך הוא הדרך לאהבתו כו', וע"ז הכונה אי' בברכות בירושלמי פ' הרואה שאמר ר"ע בפי' דהאי קרא רחמתיך בכל לבי רחמתיך בכל נפשי, והוא מלשון התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה שמשמעו דביקות הרעיון באהבתו, והכי פי' הכתוב תהלים י"ח ארחמך ה' חזקי ועיקר שתי משמעות הללו נמשכים אחר המשך המקרא הקודם, דלמי שמתנהג בהליכות עולם הטבע ולא הגיע לדרך חסידות למצוא אופן דביקות בה', ה"ז מתפרש מ"ע זו באופן הראשון שיעמוד עכ"פ חזק באמונתו ולא ימירנו בשום אופן, אפילו במס"נ, וע"ז מתבאר כל הפרשה, ולמי שמתנהג במעלת הנפש ה"ז מוזהר באופן השני להשקיע מחשבתו באהבה ודביקות באיזו שעה רצויה לזה להזכיר שמו ית' בק"ש ותפלה, ומש"ה כתיב את ה' ולא כדכתיב ואהבת לרעך, דשם אין משמעותו אלא כפירוש הא' שמניח רצונו לריעו, אבל את ה' משמע שמזכיר שמו ודבק בו, וכן להלן י"א א' ואהבת את ה' דמיירי לענין עבודת המצות באהבה כמבואר שם, ג"כ מתבאר הכי, וע"ז האופן יבואר פרשה זו בדרך המביא לכך: |
| devarim | 6 | 5 | 1 | ואהבת את וגו' | במחשבתו ותשוקה עצומה להשתעשע עם הנאהב, ושתי כוונות אלו מוזהרים אנו בזה המקרא, א' כמש"כ הרמב"ם הל' יסה"ת פ"ה ה"ז ומנין שאפילו במקום סכנה אין עוברין על אחת מג' עבירות הללו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך, והוא נתינה כל אשר לו על דבר כבודו ואמונתו, ב' כמש"כ הרמב"ם שם פ"ב ה"א האל הנכבד והנורא מצוה לאהבו וכו' שנאמר ואהבת את ה' והאיך הוא הדרך לאהבתו כו', וע"ז הכונה אי' בברכות בירושלמי פ' הרואה שאמר ר"ע בפי' דהאי קרא רחמתיך בכל לבי רחמתיך בכל נפשי, והוא מלשון התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה שמשמעו דביקות הרעיון באהבתו, והכי פי' הכתוב תהלים י"ח ארחמך ה' חזקי ועיקר שתי משמעות הללו נמשכים אחר המשך המקרא הקודם, דלמי שמתנהג בהליכות עולם הטבע ולא הגיע לדרך חסידות למצוא אופן דביקות בה', ה"ז מתפרש מ"ע זו באופן הראשון שיעמוד עכ"פ חזק באמונתו ולא ימירנו בשום אופן, אפילו במס"נ, וע"ז מתבאר כל הפרשה, ולמי שמתנהג במעלת הנפש ה"ז מוזהר באופן השני להשקיע מחשבתו באהבה ודביקות באיזו שעה רצויה לזה להזכיר שמו ית' בק"ש ותפלה, ומש"ה כתיב את ה' ולא כדכתיב ואהבת לרעך, דשם אין משמעותו אלא כפירוש הא' שמניח רצונו לריעו, אבל את ה' משמע שמזכיר שמו ודבק בו, וכן להלן י"א א' ואהבת את ה' דמיירי לענין עבודת המצות באהבה כמבואר שם, ג"כ מתבאר הכי, וע"ז האופן יבואר פרשה זו בדרך המביא לכך: |
| devarim | 6 | 5 | 1 | ואהבת את וגו' | הרעיון באהבתו, והכי פי' הכתוב תהלים י"ח ארחמך ה' חזקי ועיקר שתי משמעות הללו נמשכים אחר המשך המקרא הקודם, דלמי שמתנהג בהליכות עולם הטבע ולא הגיע לדרך חסידות למצוא אופן דביקות בה', ה"ז מתפרש מ"ע זו באופן הראשון שיעמוד עכ"פ חזק באמונתו ולא ימירנו בשום אופן, אפילו במס"נ, וע"ז מתבאר כל הפרשה, ולמי שמתנהג במעלת הנפש ה"ז מוזהר באופן השני להשקיע מחשבתו באהבה ודביקות באיזו שעה רצויה לזה להזכיר שמו ית' בק"ש ותפלה, ומש"ה כתיב את ה' ולא כדכתיב ואהבת לרעך, דשם אין משמעותו אלא כפירוש הא' שמניח רצונו לריעו, אבל את ה' משמע שמזכיר שמו ודבק בו, וכן להלן י"א א' ואהבת את ה' דמיירי לענין עבודת המצות באהבה כמבואר שם, ג"כ מתבאר הכי, וע"ז האופן יבואר פרשה זו בדרך המביא לכך: |
| devarim | 6 | 5 | 1 | ואהבת את וגו' | בה', ה"ז מתפרש מ"ע זו באופן הראשון שיעמוד עכ"פ חזק באמונתו ולא ימירנו בשום אופן, אפילו במס"נ, וע"ז מתבאר כל הפרשה, ולמי שמתנהג במעלת הנפש ה"ז מוזהר באופן השני להשקיע מחשבתו באהבה ו דביקות באיזו שעה רצויה לזה להזכיר שמו ית' בק"ש ותפלה, ומש"ה כתיב את ה' ולא כדכתיב ואהבת לרעך, דשם אין משמעותו אלא כפירוש הא' שמניח רצונו לריעו, אבל את ה' משמע שמזכיר שמו ודבק בו, וכן להלן י"א א' ואהבת את ה' דמיירי לענין עבודת המצות באהבה כמבואר שם, ג"כ מתבאר הכי, וע"ז האופן יבואר פרשה זו בדרך המביא לכך: |
| devarim | 6 | 7 | 8 | בשבתך בביתך וגו' | לא תפנה עצמך בכל אופן מעסק תורה ובזה תגיע לאהבה ודביקות: |
| devarim | 6 | 24 | 2 | ליראה את ה' אלהינו וגו' | אמר שלשה תכליות שעסק התורה פועל בכלל ישראל לשלשה אופני הליכות בני אדם, היינו א' בני אדם שעוסקים בעיונה ובעמלה, ולא הגיעו עדיין למעלה למשכיל על דביקות אלהי, ב' בני אדם שלא זכו כלל לתורה, ומכ"מ זוכים במה שמחזיקים עוסקי תורה, וכידוע מאמרם בחולין פ' גיד הנשה צ"ב א' אלמלי עליא לא אתקיימי אתכליא, ג' בני אדם שעומדים במעלה עליונה להיות מרכבה לשכינה, ופי' לכת הראשונה ליראה את ה' אלהינו עסק התורה מועיל להשתיל בלבבם יראת ה', שהמאור שבה מחזיר למוטב, ובראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין, ועוד הרבה מאמרים בזה, ולכת השניה לטוב לנו כל הימים לתת שכר למחזיקי תורה בעוה"ז ובעוה"ב, כדאיתא בפסחים דף נ"ג כל המטיל מלאי לכיס של ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף, ולכת השלישית לחיותנו כהיום הזה שהתורה נותנת חיות ודבקות כמו שפירשנו לעיל עה"פ ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, שהיה בימי משה הרבה ת"ח בעלי מעלת הנפש, ואמר שעסק התורה מועלת להיות חיים, כחיים שביום הזה, שהוא הדבקות בה', כל זה הוא ישוב נכון ומושכל לחכם השואל על שאלת חקים ומשפטים: |
| devarim | 10 | 12 | 1 | כי אם ליראה וגו' | הפרשה תמוה, שהרי כל מה שאפשר לבקש מכח אנוש מבואר בשאלה זו, ומה יש עוד לשאול, עד שבאמת בשוח"ט תהלים כ"ז איתא בבקשת דוד אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, אמר הקדוש ברוך הוא לדוד אתה אמרת אחת שאלתי וגו' ואתה מבקש הרבה, א"ל גם אתה אמרת מה ה' אלהיך שואל מעמך ובקשת הרבה, אבל זה אינו אלא לשון מליצי שיש בו תוך, דודאי גם הקדוש ברוך הוא גם דוד לא בקשו יתירה ממה שהחלו, ויותר מזה קשה הא דאיתא בגמ' ברכות ל"ג ב' אטו יראה מילתא זוטרתי היא, ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא, והפלא שהרי לא יראה לבד קא חשיב, ולמה זה הקשה על יראה יותר מעל אהבה ולעבוד בכל נפש, ותו אינו מובן אחרי שהחל לשאול לאהבה אותו איך סתר שאלתו בתוך כדי דיבור לטוב לך, ופרש"י כדי שיהיה טוב לך שהוא אהבה חוזרת, ויותר מזה יש להבין למי נאמרה פרשה זו, אם נאמר לכל ישראל בשוה, היאך אפשר שתהא מדרגה זו יראה ואהבה בפחות שבישראל שאינו משיג אותם כלל, והרי אהבה אינה נמצאת אלא באמצעות תורה או עבודת בהמ"ק, שהן המה הלחם המחברים את ישראל לאביהם שבשמים, כמש"כ בס' במדבר כ"ח ב' בפי' את קרבני לחמי ובכ"מ, וכמש"כ לעיל ו' מקרא ז' בשם הספרי וכי היאך אדם אוהב להקב"ה, אלא והיו הדברים האלה וגו' שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם, והיאך יבא הקדוש ברוך הוא בטרוניא את בריותיו לשאול מהם מה שאי אפשר בדרך הטבע, ואם נאמר שלא דבר כאן אלא עם מי שראוי לכך, הלא לא נתפרש עם מי הוא מדבר, אלא ע"כ יש לדקדק ולהתבונן באותה פרשה עצמה שהקב"ה אינו שואל מישראל אלא מכל אדם לפי ערכו, שהרי כתיב ללכת בכל דרכיו, ולא כתיב וללכת בכל דרכיו, כמו שכתוב ולאהבה אתו ולעבד וגו', וכן בפסוק י"ג לשמור את מצות ה', ולא ולשמור וגו', מבואר דכמו התחלת הדבור הוא ומזה נבוא לענין, דראוי לדעת שיש ארבע מדרגות בישראל כמו שביארנו בפ' בלק עה"פ מה טובו וגו', שהם א' ראשים ומנהיגים בישראל, ב' ת"ח הנקראים זקני ישראל, ג' בע"ב עוסקים בפרנסתם, ד' נשים ועבדים וקטנים, וכל אחד מכתות הללו אינו דומה לחבירו בשאלת הקדוש ברוך הוא ממנו, ומשום זה כתיב בפרשת אתם נצבים היום כולכם ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל, טפכם נשיכם וגו', לעברך בברית ה' וגו', ולכאורה מה מקרא חסר אלו כתיב אתם נצבים היום כולכם לעברך וגו', והכל בכלל, אלא בשביל שלכל א' ברית בפ"ע, ומה ששואל הקדוש ברוך הוא מזה אינו שואל מזה, וכמעט שאסור לכת השנית כאשר יבואר ונבא לפי סדר הכתוב, ראשיכם שבטיכם, שהם הראשים מנהיגי הדור, והם הנקראים עוסקים בצרכי צבור, שהם אינם רשאים להבטל מזה לא לעסוק באהבה ו דביקות , שהרי בזה לא תהיה שקידתו בעבודת הצבור תמה, ואמרו בשבת פ' מפנין קכ"ז א' גדול הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה שנא' אל נא תעבור מעל עבדך, ואין הפי' שמי שזכה להקביל פני שכינה אינו דומה לזה המעלה של המכניס אורח, אלא שזו המצוה גדולה מזו, והיא נדחית ממנו כמו שעשה אברהם אבינו בשעה שעמד לפני ה' כדכתיב וירא אליו ה' וגו', וכאשר ראה האורחים ביקש מה' שיסור ממנו ולא יעבר לגמרי אלא ימתין עליו עד שיעשה עם האורחים כראוי להם, ומזה נבין כל צרכי צבור שיש בהם מצוה עוד גדולה מהכנסת אורחים, שהרי עוסק בצרכי צבור פטור מק"ש, כדתניא בתוספתא ברכות פ"א דמש"ה חשב ר"י שר"ע וראב"ע לא קראו ק"ש משום שעסוקים בצרכי צבור היו, מכש"כ שגדולה מצוה זו לדחות מצות אהבה ודביקות שנדחית מפני מצות מעשיות כמש"כ בפ' ציצית, וא"כ מה ה' שואל מראשי ישראל, הלא לא אהבה ודביקות ולא שמירת מצות עשה אלא יראה, היינו שיהא שקוע תמיד ביראת ה', ועי' להלן י"ז י"ט במלך כתיב ליראה את ה' אלקי' ג"כ הפירוש שם להשקיע דעתו ביראת ה', ומצינו כמ"פ דמשמעות ירא ה', היינו שמשקיע דעתו בזה, כמו בתהלים קי"ח בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו וגו' בית הלוי וגו' יראי ה' וגו' וכל הכתוב באחרונה חשוב מן הקודמו, כדתניא בתוספתא שלהי מס' הוריות נמצא ישראל מברכין אחת, בית אהרן שתים, בית הלוי שלש, יראי ה' ארבע, והלא גם ישראל ובית אהרן והלוי ג"כ יראי ה', ואמאי כתיב יראי ה' בארבע, אלא פי' יראי ה' המשוקעים בזה המה יקרים מבית אהרן והלוי, וכן מתפרש הרבה מקראות ומאמרי חז"ל, ועי' מש"כ להלן מקרא כ' בשם מ"ר פ' מטות וה"נ פי' ליראה וגו' היינו להשקיע דעתו ביראת ה', באשר מי שהוא ראש ועוסק בצרכי רבים עלול לבוא להנאת עצמו וכבודו במעשיהם, ולראות לטוב למי שחונף לו ולהיפך למי שיגע בקצה כבודו יעלים עיניו מלראות בצר לו, או אף תמצא ידו להרע לו, על כן עליו כתיב מה ה' שואל ממך כי אם ליראה וגו', ובכל שעה עליו לידע כי גבוה מעל גבוה וגו' עוד יש לפניו לירא יותר את ה' מכל בני אדם, באשר השגיאה בין אדם לחבירו אינו מתכפר בקל, שהרי אדם מועד לעולם בין שוגג כו', משא"כ בחטאים שבין אדם לשמים, ודוד המלך אמר תהלים קל"ט הלא משנאיך ה' אשנא וגו' חקרני אל ודע לבבי וגו' וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, פי' אם טעיתי לחשוב שפלוני הוא ממשנאיך ע"כ הנני רודפו ושונאו, אבל אם לא כוונתי לאמת הלא טוב לפני המות שתנחני בדרך עולם, שא"א לתקן השגיאה ולא תועיל תשובה, א"כ זה הפרט מוטל על ראשים מנהיגי ישראל ולא יותר אכן זקני הדור שהם ת"ח עמלי תורה, עליהם מוטל מצות אהבת ה' ודביקות הרעיון בו ית' בכל לב ונפש, ומצות מעשיות בכל מיני דקדוקים היותר אפשר, שהרי התורה מכשרתו לכך וגם ללכת בדרכי ה' מה הוא רחום כו', וכמש"כ הרמב"ם בהל' דעות רפ"ה שת"ח משונה בכל דרכיו מאיש המוני במאכלו ובהילוכו ובדיבורו כו', וכל זה הקדוש ברוך הוא שואל מעמו אמנם המון ישראל עוסקים בפרנסתם עליהם מוטל לשמור המצות בזמנם ולא יהא העסק שלו מבטל המצוה, אבל א"א לשאול מאיש עמוס בעסקיו שקידת היראה והאהבה, רק מעשה המצות בפועל זה הקדוש ברוך הוא שואל מהם אבל נשים וטף ועבדים פחותי הנפש, וגם כמה מצות עשה אין עליהם כלל, מהם הקדוש ברוך הוא שואל להיות לטוב הישוב והליכות עולם של האנשים, וכמו שאמרו חז"ל תדא"ר ט' איזה אשה כשרה שעושה רצון בעלה, וטוב מזה זכיין באתנויי גברי לבי כנישתא כדאי' בברכות י"ז א', ועל העבד מוטל לעשות לטוב לאדוניו והטף לציית את אביהם, וזהו שה' שואל מהם ונמצא מתפרש זה המקרא כך, על ראשיכם קאי כי אם ליראה על זקניכם כי אם ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' בכל לב ובכל נפש על המון עם ישראל כי אם לשמור את מצות ה' וגו' על טפכם נשיכם וגרך כי אם לטוב לך ומכל מקום נאמרו כל אזהרות אלו יחד, משום שנאמרה הפרשה בכלל קהל ה' שבהם נכללו כל אופני אנשים וכל המתבקש מכל א', וכמו כן עשה דוד המלך שביקש אחת מה', היינו לכל א' כראוי לו, ת"ח יהיו ישיבתם בית ה' לחזות בנועמו ולבקר בהיכלו, ומי שאינו מוכשר לכך והוא מהלך בעסקיו, כי יצפנו בסוכו ביום רעה, מי שהולך למלחמה עם אויביו בצור ירוממני, מכ"מ בכלל ישראל מתבקש כל זה, והדבר מובן שיש אדם שפעם עומד בזה האופן והקב"ה שואל ממנו כך וגם הוא בקשתו כך, ופעם הוא באופן אחר, והרי הוא אז כאדם אחר כמותו והנה הגמ' לא הקשה על אהבת ה' אטו מילתא זוטרתי היא, באשר דמיירי בעוסקי תורה, והיא מסייעת ומכשרת להיות צדיק חסיד, שוב אין הדבר קשה, ורק שישום לב לבקש אהבה ודעת דרכיו, אז תעמידנו התורה על קרן אורה, מכש"כ קיום מצות מעשה בפועל לכל אדם ודאי לא יפלא מכל אדם, ואם הוא אנוס במקרה רחמנא פטריה, אבל יראת ה' למי שהוא מנהיג וראש ודאי לאו מילתא זוטרתי הוא, שיהא שקוע במחשבה תמיד לירא מה' הצופה על כל דרכי בני איש, ומשני אין לגבי משה, פי' תלמיד חכם שהוא מנהיג, גם זה מילתא זוטרתי היא, דעסק התורה מסייעו לכך, ומי שאינו ת"ח כלל, מי מבקש ממנו להיות עוסק בצרכי צבור, ואם כבר קיבל עליו זה העסק, ודאי עליו להזהר הרבה שלא יהא נוטל את שלו מתחת יד ישראל או הפי' לגבי משה מנהיג שהוא אצל משה פי' גדול הדור, וכבר הראינו לדעת בספר שמות י"ט י"ט בפי' משה ידבר דכל גדול הדור מכונה משה, והוא מדריכו ומעמידו על דרך הטוב והישר, מילתא זוטרתי היא: |
| devarim | 10 | 12 | 1 | כי אם ליראה וגו' | , שהרי בזה לא תהיה שקידתו בעבודת הצבור תמה, ואמרו בשבת פ' מפנין קכ"ז א' גדול הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה שנא' אל נא תעבור מעל עבדך, ואין הפי' שמי שזכה להקביל פני שכינה אינו דומה לזה המעלה של המכניס אורח, אלא שזו המצוה גדולה מזו, והיא נדחית ממנו כמו שעשה אברהם אבינו בשעה שעמד לפני ה' כדכתיב וירא אליו ה' וגו', וכאשר ראה האורחים ביקש מה' שיסור ממנו ולא יעבר לגמרי אלא ימתין עליו עד שיעשה עם האורחים כראוי להם, ומזה נבין כל צרכי צבור שיש בהם מצוה עוד גדולה מהכנסת אורחים, שהרי עוסק בצרכי צבור פטור מק"ש, כדתניא בתוספתא ברכות פ"א דמש"ה חשב ר"י שר"ע וראב"ע לא קראו ק"ש משום שעסוקים בצרכי צבור היו, מכש"כ שגדולה מצוה זו לדחות מצות אהבה ו דביקות שנדחית מפני מצות מעשיות כמש"כ בפ' ציצית, וא"כ מה ה' שואל מראשי ישראל, הלא לא אהבה ודביקות ולא שמירת מצות עשה אלא יראה, היינו שיהא שקוע תמיד ביראת ה', ועי' להלן י"ז י"ט במלך כתיב ליראה את ה' אלקי' ג"כ הפירוש שם להשקיע דעתו ביראת ה', ומצינו כמ"פ דמשמעות ירא ה', היינו שמשקיע דעתו בזה, כמו בתהלים קי"ח בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו וגו' בית הלוי וגו' יראי ה' וגו' וכל הכתוב באחרונה חשוב מן הקודמו, כדתניא בתוספתא שלהי מס' הוריות נמצא ישראל מברכין אחת, בית אהרן שתים, בית הלוי שלש, יראי ה' ארבע, והלא גם ישראל ובית אהרן והלוי ג"כ יראי ה', ואמאי כתיב יראי ה' בארבע, אלא פי' יראי ה' המשוקעים בזה המה יקרים מבית אהרן והלוי, וכן מתפרש הרבה מקראות ומאמרי חז"ל, ועי' מש"כ להלן מקרא כ' בשם מ"ר פ' מטות וה"נ פי' ליראה וגו' היינו להשקיע דעתו ביראת ה', באשר מי שהוא ראש ועוסק בצרכי רבים עלול לבוא להנאת עצמו וכבודו במעשיהם, ולראות לטוב למי שחונף לו ולהיפך למי שיגע בקצה כבודו יעלים עיניו מלראות בצר לו, או אף תמצא ידו להרע לו, על כן עליו כתיב מה ה' שואל ממך כי אם ליראה וגו', ובכל שעה עליו לידע כי גבוה מעל גבוה וגו' עוד יש לפניו לירא יותר את ה' מכל בני אדם, באשר השגיאה בין אדם לחבירו אינו מתכפר בקל, שהרי אדם מועד לעולם בין שוגג כו', משא"כ בחטאים שבין אדם לשמים, ודוד המלך אמר תהלים קל"ט הלא משנאיך ה' אשנא וגו' חקרני אל ודע לבבי וגו' וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, פי' אם טעיתי לחשוב שפלוני הוא ממשנאיך ע"כ הנני רודפו ושונאו, אבל אם לא כוונתי לאמת הלא טוב לפני המות שתנחני בדרך עולם, שא"א לתקן השגיאה ולא תועיל תשובה, א"כ זה הפרט מוטל על ראשים מנהיגי ישראל ולא יותר אכן זקני הדור שהם ת"ח עמלי תורה, עליהם מוטל מצות אהבת ה' ודביקות הרעיון בו ית' בכל לב ונפש, ומצות מעשיות בכל מיני דקדוקים היותר אפשר, שהרי התורה מכשרתו לכך וגם ללכת בדרכי ה' מה הוא רחום כו', וכמש"כ הרמב"ם בהל' דעות רפ"ה שת"ח משונה בכל דרכיו מאיש המוני במאכלו ובהילוכו ובדיבורו כו', וכל זה הקדוש ברוך הוא שואל מעמו אמנם המון ישראל עוסקים בפרנסתם עליהם מוטל לשמור המצות בזמנם ולא יהא העסק שלו מבטל המצוה, אבל א"א לשאול מאיש עמוס בעסקיו שקידת היראה והאהבה, רק מעשה המצות בפועל זה הקדוש ברוך הוא שואל מהם אבל נשים וטף ועבדים פחותי הנפש, וגם כמה מצות עשה אין עליהם כלל, מהם הקדוש ברוך הוא שואל להיות לטוב הישוב והליכות עולם של האנשים, וכמו שאמרו חז"ל תדא"ר ט' איזה אשה כשרה שעושה רצון בעלה, וטוב מזה זכיין באתנויי גברי לבי כנישתא כדאי' בברכות י"ז א', ועל העבד מוטל לעשות לטוב לאדוניו והטף לציית את אביהם, וזהו שה' שואל מהם ונמצא מתפרש זה המקרא כך, על ראשיכם קאי כי אם ליראה על זקניכם כי אם ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' בכל לב ובכל נפש על המון עם ישראל כי אם לשמור את מצות ה' וגו' על טפכם נשיכם וגרך כי אם לטוב לך ומכל מקום נאמרו כל אזהרות אלו יחד, משום שנאמרה הפרשה בכלל קהל ה' שבהם נכללו כל אופני אנשים וכל המתבקש מכל א', וכמו כן עשה דוד המלך שביקש אחת מה', היינו לכל א' כראוי לו, ת"ח יהיו ישיבתם בית ה' לחזות בנועמו ולבקר בהיכלו, ומי שאינו מוכשר לכך והוא מהלך בעסקיו, כי יצפנו בסוכו ביום רעה, מי שהולך למלחמה עם אויביו בצור ירוממני, מכ"מ בכלל ישראל מתבקש כל זה, והדבר מובן שיש אדם שפעם עומד בזה האופן והקב"ה שואל ממנו כך וגם הוא בקשתו כך, ופעם הוא באופן אחר, והרי הוא אז כאדם אחר כמותו והנה הגמ' לא הקשה על אהבת ה' אטו מילתא זוטרתי היא, באשר דמיירי בעוסקי תורה, והיא מסייעת ומכשרת להיות צדיק חסיד, שוב אין הדבר קשה, ורק שישום לב לבקש אהבה ודעת דרכיו, אז תעמידנו התורה על קרן אורה, מכש"כ קיום מצות מעשה בפועל לכל אדם ודאי לא יפלא מכל אדם, ואם הוא אנוס במקרה רחמנא פטריה, אבל יראת ה' למי שהוא מנהיג וראש ודאי לאו מילתא זוטרתי הוא, שיהא שקוע במחשבה תמיד לירא מה' הצופה על כל דרכי בני איש, ומשני אין לגבי משה, פי' תלמיד חכם שהוא מנהיג, גם זה מילתא זוטרתי היא, דעסק התורה מסייעו לכך, ומי שאינו ת"ח כלל, מי מבקש ממנו להיות עוסק בצרכי צבור, ואם כבר קיבל עליו זה העסק, ודאי עליו להזהר הרבה שלא יהא נוטל את שלו מתחת יד ישראל או הפי' לגבי משה מנהיג שהוא אצל משה פי' גדול הדור, וכבר הראינו לדעת בספר שמות י"ט י"ט בפי' משה ידבר דכל גדול הדור מכונה משה, והוא מדריכו ומעמידו על דרך הטוב והישר, מילתא זוטרתי היא: |
| devarim | 10 | 12 | 1 | כי אם ליראה וגו' | שנדחית מפני מצות מעשיות כמש"כ בפ' ציצית, וא"כ מה ה' שואל מראשי ישראל, הלא לא אהבה ו דביקות ולא שמירת מצות עשה אלא יראה, היינו שיהא שקוע תמיד ביראת ה', ועי' להלן י"ז י"ט במלך כתיב ליראה את ה' אלקי' ג"כ הפירוש שם להשקיע דעתו ביראת ה', ומצינו כמ"פ דמשמעות ירא ה', היינו שמשקיע דעתו בזה, כמו בתהלים קי"ח בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו וגו' בית הלוי וגו' יראי ה' וגו' וכל הכתוב באחרונה חשוב מן הקודמו, כדתניא בתוספתא שלהי מס' הוריות נמצא ישראל מברכין אחת, בית אהרן שתים, בית הלוי שלש, יראי ה' ארבע, והלא גם ישראל ובית אהרן והלוי ג"כ יראי ה', ואמאי כתיב יראי ה' בארבע, אלא פי' יראי ה' המשוקעים בזה המה יקרים מבית אהרן והלוי, וכן מתפרש הרבה מקראות ומאמרי חז"ל, ועי' מש"כ להלן מקרא כ' בשם מ"ר פ' מטות וה"נ פי' ליראה וגו' היינו להשקיע דעתו ביראת ה', באשר מי שהוא ראש ועוסק בצרכי רבים עלול לבוא להנאת עצמו וכבודו במעשיהם, ולראות לטוב למי שחונף לו ולהיפך למי שיגע בקצה כבודו יעלים עיניו מלראות בצר לו, או אף תמצא ידו להרע לו, על כן עליו כתיב מה ה' שואל ממך כי אם ליראה וגו', ובכל שעה עליו לידע כי גבוה מעל גבוה וגו' עוד יש לפניו לירא יותר את ה' מכל בני אדם, באשר השגיאה בין אדם לחבירו אינו מתכפר בקל, שהרי אדם מועד לעולם בין שוגג כו', משא"כ בחטאים שבין אדם לשמים, ודוד המלך אמר תהלים קל"ט הלא משנאיך ה' אשנא וגו' חקרני אל ודע לבבי וגו' וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, פי' אם טעיתי לחשוב שפלוני הוא ממשנאיך ע"כ הנני רודפו ושונאו, אבל אם לא כוונתי לאמת הלא טוב לפני המות שתנחני בדרך עולם, שא"א לתקן השגיאה ולא תועיל תשובה, א"כ זה הפרט מוטל על ראשים מנהיגי ישראל ולא יותר אכן זקני הדור שהם ת"ח עמלי תורה, עליהם מוטל מצות אהבת ה' ודביקות הרעיון בו ית' בכל לב ונפש, ומצות מעשיות בכל מיני דקדוקים היותר אפשר, שהרי התורה מכשרתו לכך וגם ללכת בדרכי ה' מה הוא רחום כו', וכמש"כ הרמב"ם בהל' דעות רפ"ה שת"ח משונה בכל דרכיו מאיש המוני במאכלו ובהילוכו ובדיבורו כו', וכל זה הקדוש ברוך הוא שואל מעמו אמנם המון ישראל עוסקים בפרנסתם עליהם מוטל לשמור המצות בזמנם ולא יהא העסק שלו מבטל המצוה, אבל א"א לשאול מאיש עמוס בעסקיו שקידת היראה והאהבה, רק מעשה המצות בפועל זה הקדוש ברוך הוא שואל מהם אבל נשים וטף ועבדים פחותי הנפש, וגם כמה מצות עשה אין עליהם כלל, מהם הקדוש ברוך הוא שואל להיות לטוב הישוב והליכות עולם של האנשים, וכמו שאמרו חז"ל תדא"ר ט' איזה אשה כשרה שעושה רצון בעלה, וטוב מזה זכיין באתנויי גברי לבי כנישתא כדאי' בברכות י"ז א', ועל העבד מוטל לעשות לטוב לאדוניו והטף לציית את אביהם, וזהו שה' שואל מהם ונמצא מתפרש זה המקרא כך, על ראשיכם קאי כי אם ליראה על זקניכם כי אם ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' בכל לב ובכל נפש על המון עם ישראל כי אם לשמור את מצות ה' וגו' על טפכם נשיכם וגרך כי אם לטוב לך ומכל מקום נאמרו כל אזהרות אלו יחד, משום שנאמרה הפרשה בכלל קהל ה' שבהם נכללו כל אופני אנשים וכל המתבקש מכל א', וכמו כן עשה דוד המלך שביקש אחת מה', היינו לכל א' כראוי לו, ת"ח יהיו ישיבתם בית ה' לחזות בנועמו ולבקר בהיכלו, ומי שאינו מוכשר לכך והוא מהלך בעסקיו, כי יצפנו בסוכו ביום רעה, מי שהולך למלחמה עם אויביו בצור ירוממני, מכ"מ בכלל ישראל מתבקש כל זה, והדבר מובן שיש אדם שפעם עומד בזה האופן והקב"ה שואל ממנו כך וגם הוא בקשתו כך, ופעם הוא באופן אחר, והרי הוא אז כאדם אחר כמותו והנה הגמ' לא הקשה על אהבת ה' אטו מילתא זוטרתי היא, באשר דמיירי בעוסקי תורה, והיא מסייעת ומכשרת להיות צדיק חסיד, שוב אין הדבר קשה, ורק שישום לב לבקש אהבה ודעת דרכיו, אז תעמידנו התורה על קרן אורה, מכש"כ קיום מצות מעשה בפועל לכל אדם ודאי לא יפלא מכל אדם, ואם הוא אנוס במקרה רחמנא פטריה, אבל יראת ה' למי שהוא מנהיג וראש ודאי לאו מילתא זוטרתי הוא, שיהא שקוע במחשבה תמיד לירא מה' הצופה על כל דרכי בני איש, ומשני אין לגבי משה, פי' תלמיד חכם שהוא מנהיג, גם זה מילתא זוטרתי היא, דעסק התורה מסייעו לכך, ומי שאינו ת"ח כלל, מי מבקש ממנו להיות עוסק בצרכי צבור, ואם כבר קיבל עליו זה העסק, ודאי עליו להזהר הרבה שלא יהא נוטל את שלו מתחת יד ישראל או הפי' לגבי משה מנהיג שהוא אצל משה פי' גדול הדור, וכבר הראינו לדעת בספר שמות י"ט י"ט בפי' משה ידבר דכל גדול הדור מכונה משה, והוא מדריכו ומעמידו על דרך הטוב והישר, מילתא זוטרתי היא: |
| devarim | 10 | 12 | 1 | כי אם ליראה וגו' | ולא שמירת מצות עשה אלא יראה, היינו שיהא שקוע תמיד ביראת ה', ועי' להלן י"ז י"ט במלך כתיב ליראה את ה' אלקי' ג"כ הפירוש שם להשקיע דעתו ביראת ה', ומצינו כמ"פ דמשמעות ירא ה', היינו שמשקיע דעתו בזה, כמו בתהלים קי"ח בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו וגו' בית הלוי וגו' יראי ה' וגו' וכל הכתוב באחרונה חשוב מן הקודמו, כדתניא בתוספתא שלהי מס' הוריות נמצא ישראל מברכין אחת, בית אהרן שתים, בית הלוי שלש, יראי ה' ארבע, והלא גם ישראל ובית אהרן והלוי ג"כ יראי ה', ואמאי כתיב יראי ה' בארבע, אלא פי' יראי ה' המשוקעים בזה המה יקרים מבית אהרן והלוי, וכן מתפרש הרבה מקראות ומאמרי חז"ל, ועי' מש"כ להלן מקרא כ' בשם מ"ר פ' מטות וה"נ פי' ליראה וגו' היינו להשקיע דעתו ביראת ה', באשר מי שהוא ראש ועוסק בצרכי רבים עלול לבוא להנאת עצמו וכבודו במעשיהם, ולראות לטוב למי שחונף לו ולהיפך למי שיגע בקצה כבודו יעלים עיניו מלראות בצר לו, או אף תמצא ידו להרע לו, על כן עליו כתיב מה ה' שואל ממך כי אם ליראה וגו', ובכל שעה עליו לידע כי גבוה מעל גבוה וגו' עוד יש לפניו לירא יותר את ה' מכל בני אדם, באשר השגיאה בין אדם לחבירו אינו מתכפר בקל, שהרי אדם מועד לעולם בין שוגג כו', משא"כ בחטאים שבין אדם לשמים, ודוד המלך אמר תהלים קל"ט הלא משנאיך ה' אשנא וגו' חקרני אל ודע לבבי וגו' וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, פי' אם טעיתי לחשוב שפלוני הוא ממשנאיך ע"כ הנני רודפו ושונאו, אבל אם לא כוונתי לאמת הלא טוב לפני המות שתנחני בדרך עולם, שא"א לתקן השגיאה ולא תועיל תשובה, א"כ זה הפרט מוטל על ראשים מנהיגי ישראל ולא יותר אכן זקני הדור שהם ת"ח עמלי תורה, עליהם מוטל מצות אהבת ה' ו דביקות הרעיון בו ית' בכל לב ונפש, ומצות מעשיות בכל מיני דקדוקים היותר אפשר, שהרי התורה מכשרתו לכך וגם ללכת בדרכי ה' מה הוא רחום כו', וכמש"כ הרמב"ם בהל' דעות רפ"ה שת"ח משונה בכל דרכיו מאיש המוני במאכלו ובהילוכו ובדיבורו כו', וכל זה הקדוש ברוך הוא שואל מעמו אמנם המון ישראל עוסקים בפרנסתם עליהם מוטל לשמור המצות בזמנם ולא יהא העסק שלו מבטל המצוה, אבל א"א לשאול מאיש עמוס בעסקיו שקידת היראה והאהבה, רק מעשה המצות בפועל זה הקדוש ברוך הוא שואל מהם אבל נשים וטף ועבדים פחותי הנפש, וגם כמה מצות עשה אין עליהם כלל, מהם הקדוש ברוך הוא שואל להיות לטוב הישוב והליכות עולם של האנשים, וכמו שאמרו חז"ל תדא"ר ט' איזה אשה כשרה שעושה רצון בעלה, וטוב מזה זכיין באתנויי גברי לבי כנישתא כדאי' בברכות י"ז א', ועל העבד מוטל לעשות לטוב לאדוניו והטף לציית את אביהם, וזהו שה' שואל מהם ונמצא מתפרש זה המקרא כך, על ראשיכם קאי כי אם ליראה על זקניכם כי אם ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' בכל לב ובכל נפש על המון עם ישראל כי אם לשמור את מצות ה' וגו' על טפכם נשיכם וגרך כי אם לטוב לך ומכל מקום נאמרו כל אזהרות אלו יחד, משום שנאמרה הפרשה בכלל קהל ה' שבהם נכללו כל אופני אנשים וכל המתבקש מכל א', וכמו כן עשה דוד המלך שביקש אחת מה', היינו לכל א' כראוי לו, ת"ח יהיו ישיבתם בית ה' לחזות בנועמו ולבקר בהיכלו, ומי שאינו מוכשר לכך והוא מהלך בעסקיו, כי יצפנו בסוכו ביום רעה, מי שהולך למלחמה עם אויביו בצור ירוממני, מכ"מ בכלל ישראל מתבקש כל זה, והדבר מובן שיש אדם שפעם עומד בזה האופן והקב"ה שואל ממנו כך וגם הוא בקשתו כך, ופעם הוא באופן אחר, והרי הוא אז כאדם אחר כמותו והנה הגמ' לא הקשה על אהבת ה' אטו מילתא זוטרתי היא, באשר דמיירי בעוסקי תורה, והיא מסייעת ומכשרת להיות צדיק חסיד, שוב אין הדבר קשה, ורק שישום לב לבקש אהבה ודעת דרכיו, אז תעמידנו התורה על קרן אורה, מכש"כ קיום מצות מעשה בפועל לכל אדם ודאי לא יפלא מכל אדם, ואם הוא אנוס במקרה רחמנא פטריה, אבל יראת ה' למי שהוא מנהיג וראש ודאי לאו מילתא זוטרתי הוא, שיהא שקוע במחשבה תמיד לירא מה' הצופה על כל דרכי בני איש, ומשני אין לגבי משה, פי' תלמיד חכם שהוא מנהיג, גם זה מילתא זוטרתי היא, דעסק התורה מסייעו לכך, ומי שאינו ת"ח כלל, מי מבקש ממנו להיות עוסק בצרכי צבור, ואם כבר קיבל עליו זה העסק, ודאי עליו להזהר הרבה שלא יהא נוטל את שלו מתחת יד ישראל או הפי' לגבי משה מנהיג שהוא אצל משה פי' גדול הדור, וכבר הראינו לדעת בספר שמות י"ט י"ט בפי' משה ידבר דכל גדול הדור מכונה משה, והוא מדריכו ומעמידו על דרך הטוב והישר, מילתא זוטרתי היא: |
| devarim | 10 | 16 | 2 | וערפכם לא תקשו עוד | כבר ביארנו דהחלטת הדעת מכונה בשם עורף כמש"כ בס' שמות ל"ב ט' ובכ"מ, ובא אזהרה זו לכאן לגדולי הדעת שמתקשים עפ"י אהבה ודביקות שיהי' לפי הבנתם ולא כחקי התורה והמצוה, וכמו שהיה כבר בימי משה רבינו מחלוקת קרח ור"ן איש גדולי ישראל בזה הדעת כמו שביארנו שם במקומו, ע"ז הזהירה תורה שעוד לא יקשו ערפם: |
| devarim | 11 | 1 | 1 | ואהבת את ה' אלהיך וגו' | כלל פרשה זו צריכה ביאור מה הוסיפה תורה כאן והרי מצות אהבה ו דביקות כבר כתיב בפרשת שמע, ויותר מוקשה מה דכתיב וידעתם היום כי לא את בניכם וגו', וכי התורה לא דברה אלא עם הדור הראשון ח"ו ולמה זה כתיב כך, ובפירוש פירשה תורה להלן פ' נצבים כי את אשר ישנו וגו' ואת אשר איננו פה וגו', וגם סוף הפ' ושמרתם את כל המצוה וגו' מה זה חידוש אזהרה על כל האמור ונשנה ונשתלש אלא נראה דכלפי שמשה רבינו גזר כמה גזירות ותקן כמה תקנות כדאיתא בשבת דף ל', ואולי בשביל זה קרא הכתוב בד"ה א' ד' י"ח את משה בשם אביגדור, ופי' ברבה ויקרא פ"א אביהם של הגודרים, היינו שגדר הוא ובית דינו את ישראל בכמה דברים שלא יבאו לאיסור של תורה, ולא היו הגזרות אלא על דורו באשר לא נשרשו ישראל עדיין בחקי התורה ומצות, והיו עלולים לעבור על דיני תורה, כמו שגזר בשעתו על שבות שבת ומוקצה שלא יבאו להוצאה, ואח"כ בטלה הגזרה והותרה עד שבא עזרא ונחמיה וחזרו וגזרו לפי צורך השעה כדאי' פ' כל הכלים קכ"ג ב' ובזה מובן הא דתנן במס' ידים פ"ד הל"מ שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית, ובשבת פ"א י"א תנן באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קוראין, ואמרו בירו' דכל באמת הלכה למשה מסיני הוא, והכי מנה הרמב"ם בפי' המשניות בהקדמה זה מהל"מ, והרי כ"ז אינו אלא מדרבנן, אלא משה רבינו גזר ע"ז, והיה הלכה שע"ז לא יגזור, וע"ע חי' ריטב"א עירובין רפ"ב בשם י"מ על הלכה דחציצה, ועי' מהרש"ל בספר ח"ש בעירובין ד"ה תוס' ד"ה שפרצתו בד', וכ"ז הוזהרו ע"ז אותו הדור לשמור משמרת התורה, וכדאיתא ביבמות פ"ב כ"א א' על הפ' ושמרתם את משמרתי שהוא שניות לעריות, מיהו התם מסיק הגמרא שאינו אלא אסמכתא שהרי לא נגזר מה"ת משמרת לעריות ביחוד יותר מכל איסורי תורה, אבל כאן מתפרש הכי שמשה הזהיר על הגזרות שהם משמרת התורה והקדים ואהבת וגו', ולא מיירי כאן בדביקות ומסירות נפש כמו לעיל בפרשת קריאת שמע, אלא מיירי ביחוד המעשה שיהא עובד מאהבה ולא בשביל שכר ועונש, ובזה נכלל ושמרת משמרתו היינו הגדרים, דמי שעובד מאהבה משתדל שלא יבא לידי עבירה וכאן אין הפירוש כמו הא דכתיב בס' בראשית כ"ו ה' וישמור משמרתי, דפירושו עסק התורה, והיינו דשם כתיב משמרתי מצותי בלי וא"ו, וכאן כתיב משמרתו וחקתיו בוא"ו, משום דשם הוא פירוש מהו משמרתי היינו מצותי וגו', וכאן הוא דבר בפ"ע: |
| devarim | 11 | 1 | 1 | ואהבת את ה' אלהיך וגו' | כבר כתיב בפרשת שמע, ויותר מוקשה מה דכתיב וידעתם היום כי לא את בניכם וגו', וכי התורה לא דברה אלא עם הדור הראשון ח"ו ולמה זה כתיב כך, ובפירוש פירשה תורה להלן פ' נצבים כי את אשר ישנו וגו' ואת אשר איננו פה וגו', וגם סוף הפ' ושמרתם את כל המצוה וגו' מה זה חידוש אזהרה על כל האמור ונשנה ונשתלש אלא נראה דכלפי שמשה רבינו גזר כמה גזירות ותקן כמה תקנות כדאיתא בשבת דף ל', ואולי בשביל זה קרא הכתוב בד"ה א' ד' י"ח את משה בשם אביגדור, ופי' ברבה ויקרא פ"א אביהם של הגודרים, היינו שגדר הוא ובית דינו את ישראל בכמה דברים שלא יבאו לאיסור של תורה, ולא היו הגזרות אלא על דורו באשר לא נשרשו ישראל עדיין בחקי התורה ומצות, והיו עלולים לעבור על דיני תורה, כמו שגזר בשעתו על שבות שבת ומוקצה שלא יבאו להוצאה, ואח"כ בטלה הגזרה והותרה עד שבא עזרא ונחמיה וחזרו וגזרו לפי צורך השעה כדאי' פ' כל הכלים קכ"ג ב' ובזה מובן הא דתנן במס' ידים פ"ד הל"מ שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית, ובשבת פ"א י"א תנן באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קוראין, ואמרו בירו' דכל באמת הלכה למשה מסיני הוא, והכי מנה הרמב"ם בפי' המשניות בהקדמה זה מהל"מ, והרי כ"ז אינו אלא מדרבנן, אלא משה רבינו גזר ע"ז, והיה הלכה שע"ז לא יגזור, וע"ע חי' ריטב"א עירובין רפ"ב בשם י"מ על הלכה דחציצה, ועי' מהרש"ל בספר ח"ש בעירובין ד"ה תוס' ד"ה שפרצתו בד', וכ"ז הוזהרו ע"ז אותו הדור לשמור משמרת התורה, וכדאיתא ביבמות פ"ב כ"א א' על הפ' ושמרתם את משמרתי שהוא שניות לעריות, מיהו התם מסיק הגמרא שאינו אלא אסמכתא שהרי לא נגזר מה"ת משמרת לעריות ביחוד יותר מכל איסורי תורה, אבל כאן מתפרש הכי שמשה הזהיר על הגזרות שהם משמרת התורה והקדים ואהבת וגו', ולא מיירי כאן ב דביקות ומסירות נפש כמו לעיל בפרשת קריאת שמע, אלא מיירי ביחוד המעשה שיהא עובד מאהבה ולא בשביל שכר ועונש, ובזה נכלל ושמרת משמרתו היינו הגדרים, דמי שעובד מאהבה משתדל שלא יבא לידי עבירה וכאן אין הפירוש כמו הא דכתיב בס' בראשית כ"ו ה' וישמור משמרתי, דפירושו עסק התורה, והיינו דשם כתיב משמרתי מצותי בלי וא"ו, וכאן כתיב משמרתו וחקתיו בוא"ו, משום דשם הוא פירוש מהו משמרתי היינו מצותי וגו', וכאן הוא דבר בפ"ע: |
| devarim | 28 | 9 | 1 | יקימך וגו' | עתה באה הברכה לאנשים שבאים להתנהג בפרישות ודביקות, ונדרש לזה סיעתא דשמיא ככתוב בס' עמוס ב' ואקים מבניכם לנביאים וגו', ובא הכתוב לברכם בברכה אשר יקים ה' מהם פרושים וקדושים: |
| devarim | 28 | 9 | 3 | כי תשמור וגו' | באופן שמי שרוצה להתנהג בקדושה ו דביקות לא יחפוץ להבדל ממעשה המצות, שלפעמים הם מסירים הדביקות, אבל מ"מ ההכרח לשמור המצות, בין השייכים לשמים בין השייכים לאדם וחבירו, והיינו והלכת בדרכיו מה הוא רחום אף אתה רחום כו', וכבר נתבאר בפ' ציצית ובכ"מ אזהרה זו שלא יהי מנהג קדושה וחסידות מסיר ממעשה המצות אפילו מה שבין אדם לחבירו ויותר נראה דהאי כי תשמור אינו תנאי, שהרי כבר כתיב התנאי בראש הפרשה, אלא הוא ברכה דתשיג מדת הקדושה ודביקות בה', אפילו בשעה שתשמור את מצות ה' וגם והלכת בדרכיו, ויש כמה מצות מעשיות שאי אפשר לעשותם בשעת דביקות, ומכ"ש והלכת בדרכיו שהוא עסקי בני אדם, וע"כ יסיח דעת בשעת מעשה מקדושה, מכל מקום יקימך ה' לעם קדוש, ומיד אחר המעשה תשיג הקדושה והדביקות כמו שהיה תחלה, והוא סיעתא דשמיא וברכה דכתיב באברהם אבינו בס' בראשית י"ח ג' בעת ביאת האורחים, והוא היה מתקדש ודבק באלהיו יע"ש: |
| devarim | 28 | 9 | 3 | כי תשמור וגו' | לא יחפוץ להבדל ממעשה המצות, שלפעמים הם מסירים ה דביקות , אבל מ"מ ההכרח לשמור המצות, בין השייכים לשמים בין השייכים לאדם וחבירו, והיינו והלכת בדרכיו מה הוא רחום אף אתה רחום כו', וכבר נתבאר בפ' ציצית ובכ"מ אזהרה זו שלא יהי מנהג קדושה וחסידות מסיר ממעשה המצות אפילו מה שבין אדם לחבירו ויותר נראה דהאי כי תשמור אינו תנאי, שהרי כבר כתיב התנאי בראש הפרשה, אלא הוא ברכה דתשיג מדת הקדושה ודביקות בה', אפילו בשעה שתשמור את מצות ה' וגם והלכת בדרכיו, ויש כמה מצות מעשיות שאי אפשר לעשותם בשעת דביקות, ומכ"ש והלכת בדרכיו שהוא עסקי בני אדם, וע"כ יסיח דעת בשעת מעשה מקדושה, מכל מקום יקימך ה' לעם קדוש, ומיד אחר המעשה תשיג הקדושה והדביקות כמו שהיה תחלה, והוא סיעתא דשמיא וברכה דכתיב באברהם אבינו בס' בראשית י"ח ג' בעת ביאת האורחים, והוא היה מתקדש ודבק באלהיו יע"ש: |
| devarim | 28 | 9 | 3 | כי תשמור וגו' | , אבל מ"מ ההכרח לשמור המצות, בין השייכים לשמים בין השייכים לאדם וחבירו, והיינו והלכת בדרכיו מה הוא רחום אף אתה רחום כו', וכבר נתבאר בפ' ציצית ובכ"מ אזהרה זו שלא יהי מנהג קדושה וחסידות מסיר ממעשה המצות אפילו מה שבין אדם לחבירו ויותר נראה דהאי כי תשמור אינו תנאי, שהרי כבר כתיב התנאי בראש הפרשה, אלא הוא ברכה דתשיג מדת הקדושה ו דביקות בה', אפילו בשעה שתשמור את מצות ה' וגם והלכת בדרכיו, ויש כמה מצות מעשיות שאי אפשר לעשותם בשעת דביקות, ומכ"ש והלכת בדרכיו שהוא עסקי בני אדם, וע"כ יסיח דעת בשעת מעשה מקדושה, מכל מקום יקימך ה' לעם קדוש, ומיד אחר המעשה תשיג הקדושה והדביקות כמו שהיה תחלה, והוא סיעתא דשמיא וברכה דכתיב באברהם אבינו בס' בראשית י"ח ג' בעת ביאת האורחים, והוא היה מתקדש ודבק באלהיו יע"ש: |
| devarim | 28 | 9 | 3 | כי תשמור וגו' | בה', אפילו בשעה שתשמור את מצות ה' וגם והלכת בדרכיו, ויש כמה מצות מעשיות שאי אפשר לעשותם בשעת דביקות , ומכ"ש והלכת בדרכיו שהוא עסקי בני אדם, וע"כ יסיח דעת בשעת מעשה מקדושה, מכל מקום יקימך ה' לעם קדוש, ומיד אחר המעשה תשיג הקדושה והדביקות כמו שהיה תחלה, והוא סיעתא דשמיא וברכה דכתיב באברהם אבינו בס' בראשית י"ח ג' בעת ביאת האורחים, והוא היה מתקדש ודבק באלהיו יע"ש: |
| devarim | 28 | 9 | 3 | כי תשמור וגו' | , ומכ"ש והלכת בדרכיו שהוא עסקי בני אדם, וע"כ יסיח דעת בשעת מעשה מקדושה, מכל מקום יקימך ה' לעם קדוש, ומיד אחר המעשה תשיג הקדושה וה דביקות כמו שהיה תחלה, והוא סיעתא דשמיא וברכה דכתיב באברהם אבינו בס' בראשית י"ח ג' בעת ביאת האורחים, והוא היה מתקדש ודבק באלהיו יע"ש: |
| devarim | 31 | 27 | 5 | ואף כי אחרי מותי | שלא יהיה קרבת ה' עמכם בשפע יתירה, וקשה מאד להרגיל הדעת לאהבת ה' ודביקות כפי ההכרח לפי השעה כמש"כ ואמר הייתם בלשון רבים, שלא היה המרי בהסכמת האומה בכללה, אלא רבים היו: |
| devarim | 33 | 8 | 2 | אשר נסיתו במסה | הראשונים ז"ל וכן ת"א ביאורו מלשון נסיונות, ואין משמעות מסה בכך, אם לא שנימא דמ' של מסה הוא מ' השימוש כמו משכן, והנון חסר, ונשלם במה שהסמך דגוש, והרמב"ן פי' במקום מסה ומריבה, וא"כ היה ראוי להיות במסה הב' בפתח, כמו לעיל ו' ט"ז כאשר נסיתם במסה והנראה שהוא מלשון המסות, דשרשו הוא כמסוס נוסס, שממסה את הגוף כמש"כ בס' שמות א' י"א ובס' הלז ד' ל"ד, והכונה כאן במיתת נדב ואביהו, שאלו מתו והיו להם בנים, אף על גב שמכ"מ היה נחשב לצרה גדולה מיתת שני בנים כמוהם על פני אביהם, מכ"מ היה מקום להתנחם שהרי תחתם יקומו בניהם ולא הלכו תמס, אבל כאשר מתו בלי בנים הרי נמסו לגמרי, ומכ"מ לא עזב אהרן את דביקותיו ואהבת ה' באותה שעה, עד שנדבר עמו ה' פרשת יין ושכר ועוד נתנסה, תריבהו על מי מריבה דצרת מיתת נדב ואביהו עכ"פ הבין אהרן שהקב"ה רב עמו על דבר העגל כמו שביארנו שם עה"פ וידום אהרן, אבל גזרה שנגזרה על אהרן במי מריבה, אף על גב שבעצם הדבר אין זה צרה גדולה, שהרי מת בן מאה ושלש ועשרים שנה, ועולמו ראה בעיניו בכבוד והדרת זקנים מה שאין למעלה הימנה, אבל הריב שרב עמו ה' ואמר שהוא מת על זה החטא, והוא יודע בעצמו שלא הי' לפניו עצה לדבר אל הסלע, אחר שמשה נתבלבל ונסתם מקורו, ואין לו לפתוח פה במקום משה, מכ"מ רב עמו ה', והוא לא הרהר אחר זה, כמש"כ בס' במדבר כ' כ"ז שעלה על ההר ברצון, והבין כי כך רצון ה' מאיזה כונה פנימית, ואין לנו להרהר אחריו ית', והריב אינו אלא עלילה ותסקופי דברים והנה לזה החסידות נדרש מדת התמימות בהפלגה, להחליט כי אין לנו שום רצון כי אם רצונו ית', ואין לנו לחקור ולבקש דעת על מה הוא רוצה כך, והקב"ה ית' יודע תכלית זה הענין, על זה ברך משה שיהא הקדוש ברוך הוא מסייע להבא להחזיק במדה גבוהה זו לדורות, ויהי זכות אהרן החסיד עומד לזרעו: |
