Display and search Rashi's commentary on the Chumash
Rashi on Chumash | ||||||||||
Chumash | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
beraishis | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 |
11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | |
21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
31 | 32 | 33 | 34 | 35 | 36 | 37 | 38 | 39 | 40 | |
41 | 42 | 43 | 44 | 45 | 46 | 47 | 48 | 49 | 50 |
Rashi on Chumash | ||||||||||
Chumash | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
shemos | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 |
11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | |
21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
31 | 32 | 33 | 34 | 35 | 36 | 37 | 38 | 39 | 40 |
Rashi on Chumash | ||||||||||
Chumash | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
vayikra | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 |
11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | |
21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 |
Rashi on Chumash | ||||||||||
Chumash | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
bamidbar | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 |
11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | |
21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
31 | 32 | 33 | 34 | 35 | 36 |
Rashi on Chumash | ||||||||||
Chumash | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek | Perek |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
devarim | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 |
11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | |
21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
31 | 32 | 33 | 34 |
Rashi on Chumash: shemos | ||||
Perek | Pasuk | Rashi | Dibbur HaMaskil | Rashi |
---|---|---|---|---|
כב | א | 1 | אם במחתרת | כשהיה חותר את הבית |
כב | א | 2 | אין לו דמים | אין לו דמים |
כב | ב | 1 | אם זרחה השמש עליו | אין זה אלא כמין משל, אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך, כשמש הזה שהוא שלום בעולם כך פשוט לך שאינו בא להרוג אפלו יעמוד בעל הממון כנגדו, כגון אב החותר לגנוב ממון הבן, בידוע שרחמי האב על הבן ואינו בא על עסקי נפשות |
כב | ב | 2 | דמים לו | כחי הוא חשוב, ורציחה היא אם יהרגנו בעל הבית |
כב | ב | 3 | שלם ישלם | שלם ישלם |
כב | ג | 1 | אם המצא תמצא בידו | ברשותו, שלא טבח ולא מכר |
כב | ג | 2 | משור עד חמור | כל דבר בכלל תשלומי כפל, בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים, שהרי נאמר במקרא אחר על שה על שלמה על כל אבדה וגומר ישלם שנים לרעהור |
כב | ג | 3 | חיים שנים ישלם | ולא ישלם לו מתים, אלא חיים או דמי חיים |
כב | ד | 1 | כי יבער, את בעירה, ובער | כלם לשון בהמה, כמו אנחנו ובעירנור |
כב | ד | 2 | כי יבער | כי יבער |
כב | ד | 3 | בשדה אחר | בשדה של איש אחר |
כב | ד | 4 | מיטב שדהו ישלם | מיטב שדהו ישלם |
כב | ה | 1 | כי תצא אש | אפלו מעצמה |
כב | ה | 2 | ומצאה קוצים | קרדונרש בלעז |
כב | ה | 3 | ונאכל גדיש | שלחכה בקוצים עד שהגיעה לגדיש או לקמה המחברת לקרקע |
כב | ה | 4 | או השדה | שלחכה את נירו וצריך לניר אותה פעם שניה |
כב | ה | 5 | שלם ישלם המבעיר | אף על פי שהדליק בתוך שלו והיא יצאה מעצמה על ידי קוצים שמצאה, חיב לשלם, לפי שלא שמר את גחלתו שלא תצא ותזיק |
כב | ו | 1 | וגנב מבית האיש | לפי דבריו |
כב | ו | 2 | אם ימצא הגנב | ישלם הגנב שנים לבעלים |
כב | ז | 1 | אם לא ימצא הגנב | ובא השומר הזה שהוא בעל הבית |
כב | ז | 2 | ונקרב | אל הדינין לדון עם זה ולשבע לו שלא שלח ידו בשלו |
כב | ח | 1 | על כל דבר פשע | שימצא שקרן בשבועתו, שיעידו עדים שהוא עצמו גנבו, וירשיעוהו אלהים על פי העדים |
כב | ח | 2 | ישלם שנים לרעהו | ישלם שנים לרעהו |
כב | ח | 3 | אשר יאמר כי הוא זה | אשר יאמר כי הוא זה |
כב | ט | 1 | כי יתן איש אל רעהו חמור או שור | כי יתן איש אל רעהו חמור או שור |
כב | י | 1 | שבעת ה תהיה | ישבע שכן הוא כדבריו, והוא לא שלח בה יד להשתמש בה לעצמו, שאם שלח בה יד ואחר כך נאנסה חיב באנסים |
כב | י | 2 | ולקח בעליו | השבועה |
כב | י | 3 | ולא ישלם | לו השומר כלום |
כב | יב | 1 | אם טרף יטרף | על ידי חיה רעה |
כב | יב | 2 | יבאהו עד | יביא עדים שנטרפה באונס ופטור |
כב | יב | 3 | הטרפה לא ישלם | הטרפה לא ישלם |
כב | יג | 1 | וכי ישאל | בא ללמד על השואל שהוא חיב באנסין |
כב | יג | 2 | בעליו אין עמו | אם בעליו של שור אינו עם השואל במלאכתו |
כב | יד | 1 | אם בעליו עמו | אם בעליו עמו |
כב | יד | 2 | אם שכיר הוא | אם שכיר הוא |
כב | טו | 1 | וכי יפתה | וכי יפתה |
כב | טו | 2 | מהר ימהרנה | יפסוק לה מהר כמשפט איש לאשתו, שכותב לה כתבה וישאנה |
כב | טז | 1 | כמהר הבתולות | שהוא קצוב חמשים כסף אצל התופס את הבתולה ושוכב עמה באונס, שנאמר ונתן האיש השכב עמה לאבי הנערה חמשים כסףר |
כב | יז | 1 | מכשפה לא תחיה | מכשפה לא תחיה |
כב | יח | 1 | כל שוכב עם בהמה מות יומת | בסקילה , רובע כנרבעת, שכתוב בהם דמיהם בםר |
כב | יט | 1 | לאלהים | לאלהים |
כב | יט | 2 | יחרם | יחרם |
כב | כ | 1 | וגר לא תונה | אונאת דברים, קונטרליאיר בלעז , כמו והאכלתי את מוניך את בשרםר |
כב | כ | 2 | ולא תלחצנו | בגזלת ממון |
כב | כ | 3 | כי גרים הייתם | כי גרים הייתם |
כב | כא | 1 | כל אלמנה ויתום לא תענון | הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהוה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם |
כב | כב | 1 | אם ענה תענה אתו | אם ענה תענה אתו |
כב | כג | 1 | והיו נשיכם אלמנות | ממשמע שנאמר והרגתי אתכםר איני יודע שנשיכם אלמנות ובניכם יתומים, אלא הרי זו קללה אחרת, שיהיו הנשים צרורות כאלמנות חיות, שלא יהיו עדים למיתת בעליהן ותהיינה אסורות להנשא, והבנים יהיו יתומים, שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם, לפי שאין יודעים אם מתו אם נשבו |
כב | כד | 1 | אם כסף תלוה את עמי | אם כסף תלוה את עמי |
כב | כד | 2 | את עמי | את עמי |
כב | כד | 3 | את העני עמך | הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה עני |
כב | כד | 4 | לא תהיה לו כנשה | לא תהיה לו כנשה |
כב | כד | 5 | נשך | נשך |
כב | כה | 1 | אם חבול תחבל | אם חבול תחבל |
כב | כה | 2 | עד בא השמש תשיבנו לו | עד בא השמש תשיבנו לו |
כב | כו | 1 | כי הוא כסותה | זו טלית |
כב | כו | 2 | שמלתו | זה חלוק |
כב | כו | 3 | במה ישכב | לרבות את המצע |
כב | כז | 1 | אלהים לא תקלל | הרי זו אזהרה לברכת השם ואזהרה לקללת דין |
כב | כח | 1 | מלאתך | חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל, והם בכורים |
כב | כח | 2 | ודמעך | ודמעך |
כב | כח | 3 | לא תאחר | לא תאחר |
כב | כח | 4 | בכור בניך תתן לי | בכור בניך תתן לי |
כב | כט | 1 | שבעת ימים יהיה עם אמו | זו אזהרה לכהן, שאם בא למהר את קרבנו לא ימהר קודם שמונה, לפי שהוא מחסר זמן |
כב | כט | 2 | ביום השמיני תתנו לי | ביום השמיני תתנו לי |
כב | ל | 1 | ואנשי קדש תהיון לי | אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי |
כב | ל | 2 | ובשר בשדה טרפה | ובשר בשדה טרפה |
כב | ל | 3 | לכלב תשליכון אתו | לכלב תשליכון אתו |
Rashi on Chumash: shemos | ||||
Perek | Pasuk | Rashi | Dibbur HaMaskil | Rashi |
---|---|---|---|---|
כב | ג | 1 | אם המצא תמצא בידו | ברשותו, שלא טבח ולא מכר |
כב | ג | 2 | משור עד חמור | כל דבר בכלל תשלומי כפל, בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים, שהרי נאמר במקרא אחר על שה על שלמה על כל אבדה וגומר ישלם שנים לרעהור |
כב | ג | 3 | חיים שנים ישלם | ולא ישלם לו מתים, אלא חיים או דמי חיים |
Chumash_Rashi arX ySral Found: 60 times | |||||
Chumash | Perek | Pasuk | Rashi | Dibbur HaMaskil | Chumash Rashi |
---|---|---|---|---|---|
beraishis | 2 | 14 | 5 | הוא פרת | החשוב על כלם הנזכר על שם ארץ ישראל |
beraishis | 12 | 6 | 4 | והכנעני אז בארץ | היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו שנאמר ומלכי צדק מלך שלםר לפיכך ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם |
beraishis | 12 | 7 | 1 | ויבן שם מזבח | על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל |
beraishis | 12 | 9 | 1 | הלוך ונסוע | לפרקים יושב כאן חדש או יותר ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר וכל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של ארץ ישראל והיא לצד ירושלים שהיא בחלקו של יהודה שנטלו בדרומה של ארץ ישראל הר המוריה שהיא נחלתו |
beraishis | 12 | 9 | 1 | הלוך ונסוע | והיא לצד ירושלים שהיא בחלקו של יהודה שנטלו בדרומה של ארץ ישראל הר המוריה שהיא נחלתו |
beraishis | 13 | 1 | 1 | ויעל אברם וגומר הנגבה | לבא לדרומה של ארץ ישראל כמו שאמר למעלה הלוך ונסוע הנגבה להר המוריה ומכל מקום כשהוא הולך ממצרים לארץ כנען מדרום לצפון הוא מהלך שארץ מצרים בדרומה של ארץ ישראל כמו שמוכיח במסעות ובגבולי הארץ |
beraishis | 13 | 1 | 1 | ויעל אברם וגומר הנגבה | כמו שאמר למעלה הלוך ונסוע הנגבה להר המוריה ומכל מקום כשהוא הולך ממצרים לארץ כנען מדרום לצפון הוא מהלך שארץ מצרים בדרומה של ארץ ישראל כמו שמוכיח במסעות ובגבולי הארץ |
beraishis | 15 | 18 | 2 | עד הנהר הגדול נהר פרת | לפי שהוא דבוק לארץ ישראל קוראהו גדול אף על פי שהוא מאוחר בארבעה נהרות היוצאים מעדן שנאמר והנהר הרביעי הוא פרת משל הדיוט עבד מלך מלך הדבק לשחור וישתחוו לך |
beraishis | 16 | 3 | 3 | לשבת אברם וגומר | מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שבא ל ארץ ישראל |
beraishis | 24 | 53 | 1 | ומגדנת | לשון מגדים שהביא עמו מיני פרות של ארץ ישראל |
beraishis | 26 | 12 | 1 | בארץ ההוא | אף על פי שאינה חשובה כ ארץ ישראל עצמה כארץ שבעה גוים |
beraishis | 28 | 13 | 3 | שכב עליה | קפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו רמז לו שתהא נוחה לכבש לבניו |
beraishis | 32 | 2 | 1 | ויפגעו בו מלאכי אלהים | מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ |
beraishis | 32 | 3 | 1 | מחנים | שתי מחנות של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו |
beraishis | 45 | 9 | 1 | ועלו אל אבי | ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות |
beraishis | 47 | 2 | 1 | ומקצה אחיו | מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראים גבורים שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמה ואלה הם ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין אותן שלא כפל משה שמותם כשברכן אבל שמות הגבורים כפל וזאת ליהודה שמע ה קול יהודה ולגד אמר ברוך מרחיב גדר ולנפתלי אמר נפתליר ולדן אמר דןר וכן לזבולון וכן לאשר זהו לשון בראשית רבה שהיא אגדת ארץ ישראל אבל בגמרא בבלית שלנו מצינו שאותן שכפל משה שמותן הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה ויהודה שהכפל שמו לא הכפל משום חלשות אלא טעם יש בדבר כדאיתא בבבא קמא ובבריתא דספרי ב וזאת הברכה שנינו כמו בגמרא שלנו |
beraishis | 49 | 10 | 2 | ומחקק מבין רגליו | תלמידים אלו נשיאי ארץ ישראל |
beraishis | 49 | 26 | 2 | עד תאות גבעת עולם | לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות עולם שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים מגעת עד ד קצות העולם שנאמר ופרצת ימה וקדמה וגומר מה שלא אמר לאברהם אבינו וליצחק לאברהם אמר לו שא נא עיניך וראה צפונה וגומר כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננהר ולא הראהו אלא ארץ ישראל בלבד ליצחק אמר לו כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה וגומר וזהו שאמר ישעיה והאכלתיך נחלת יעקב אביךר ולא אמר נחלת אברהם |
shemos | 10 | 19 | 2 | ימה סוף | אומר אני שים סוף היה מקצתו במערב כנגד כל רוח דרומית וגם במזרחה של ארץ ישראל לפיכך רוח ים תקעו לארבה בימה סוף כנגדו וכן מצינו לענין תחומין שהוא פונה לצד מזרח שנאמר מים סוף ועד ים פלשתיםר ממזרח למערב שים פלשתים במערב היה שנאמר בפלשתים יושבי חבל הים גוי כרתיםר |
shemos | 33 | 1 | 1 | לך עלה מזה | ארץ ישראל גבוה מכל הארצות לכך נאמר עלהר דבר אחר כלפי שאמר לו בשעת הכעס לך רדר אמר לו בשעת רצון לך עלהר |
vayikra | 18 | 28 | 1 | ולא תקיא הארץ אתכם | משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס שאין עומד במעיו אלא מקיאו כך ארץ ישראל אינה מקימת עוברי עברה ותרגומו ולא תרוקן לשון רקון מריקה עצמה מהם |
vayikra | 25 | 38 | 3 | להיות לכם לאלהים | שכל הדר בארץ ישראל אני לו לאלהים וכל היוצא ממנה כעובד עבודת אלילים |
vayikra | 26 | 22 | 2 | ושכלה אתכם | אין לי אלא חיה משכלת שדרכה בכך בהמה שאין דרכה בכך מנין תלמוד לומר ושן בהמת אשלח בם הרי שתים ומנין שתהא ממיתה בנשיכתה תלמוד לומר עם חמת זחלי עפר מה אלו נושכין וממיתין אף אלו נושכין וממיתין כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית ערוד נושך וממית |
bamidbar | 10 | 31 | 2 | נסעים אנחנו אל המקום | מיד עד שלשה ימים אנו נכנסין לארץ שבמסע זה הראשון נסעו על מנת להכנס ל ארץ ישראל אלא שחטאו במתאוננים ומפני מה שתף משה עצמו עמהם שעדין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס |
bamidbar | 13 | 17 | 1 | עלו זה בנגב | הוא היה הפסולת של ארץ ישראל שכן דרך התגרים מראים את הפסולת תחלה ואחר כך מראים את השבח |
bamidbar | 13 | 21 | 1 | ממדבר צן עד רחב לבא חמת | הלכו בגבוליה בארך וברחב כמין גאם הלכו רוח גבול דרומי ממקצוע מזרח עד מקצוע מערב כמו שצוה משה עלו זה בנגב דרך גבול שפת דרומית של ארץ ישראל לכו והוא ממדבר צן שהוא במקצוע דרומית מזרחית עד הים שהים הוא גבול מערבי ומשם חזרו והלכו כל גבול מערבי על שפת הים עד לבא חמת שהוא אצל הר ההר במקצוע מערבית צפונית כמו שמפרש בגבולות הארץ בפרשת אלה מסעי |
bamidbar | 13 | 22 | 2 | שבע שנים נבנתה | אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן קדם שיבנה את צען למצרים בנו הגדול אלא שהיתה מבנה בכל טוב על אחד משבעה בצען ובא להודיעך שבחה של ארץ ישראל שאין לך טרשין בארץ ישראל יותר מחברון לפיכך הקצוה לקברות מתים ואין לך מעלה בכל הארצות כמצרים שנאמר כגן ה כארץ מצרים וצען היא המעלה שבארץ מצרים ששם מושב המלכים שנאמר כי היו בצען שריו והיתה חברון טובה ממנה שבעה חלקים |
bamidbar | 13 | 22 | 2 | שבע שנים נבנתה | שאין לך טרשין ב ארץ ישראל יותר מחברון לפיכך הקצוה לקברות מתים ואין לך מעלה בכל הארצות כמצרים שנאמר כגן ה כארץ מצרים וצען היא המעלה שבארץ מצרים ששם מושב המלכים שנאמר כי היו בצען שריו והיתה חברון טובה ממנה שבעה חלקים |
bamidbar | 14 | 40 | 1 | אל ראש ההר | הוא הדרך העולה לארץ ישראל |
bamidbar | 14 | 40 | 2 | הננו ועלינו אל המקום | לארץ ישראל |
bamidbar | 20 | 17 | 1 | נעברה נא בארצך | אין לך לעורר על הירשה של ארץ ישראל כשם שלא פרעת החוב עשה לנו עזר מעט לעבור דרך ארצך |
bamidbar | 21 | 15 | 1 | ואשד הנחלים | תרגום של שפך אשד שפך הנחלים שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם לפי שהיו ההרים גבהים והנחל עמק וקצר וההרים סמוכים זה לזה אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חברו בהר מזה והדרך עובר בתוך הנחל אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל לתוך הנחל לעבור נצא מן המערות שבהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטראות והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ כיון שבאו ישראל לעבור נזדעזע ההר של ארץ ישראל כשפחה היוצאת להקביל פני גברתה ונתקרב לצד הר של מואב ונכנסו אותן השדים לתוך אותן נקעים והרגום וזהו אשר נטה לשבת ער שההר נטה ממקומו ונתקרב לצד מואב ונדבק בו וזהו ונשען לגבול מואב ועברו ישראל על ההרים ולא ידעו הנסים האלו אלא על ידי הבאר שנכנס לשם |
bamidbar | 34 | 3 | 2 | ממדבר צן | אשר אצל אדום מתחיל מקצוע דרומית מזרחית של ארץ תשעת המטות כיצד שלש ארצות יושבות בדרומה של ארץ ישראל זו אצל זו קצת ארץ מצרים וארץ אדום כלה וארץ מואב כלה ארץ מצרים במקצוע דרומית מערבית שנאמר בפרשה זו מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה ונחל מצרים היה מהלך על פני כל ארץ מצרים שנאמר מן השיחור אשר על פני מצרים ומפסיק בין ארץ מצרים לארץ ישראל וארץ אדום אצלה לצד המזרח וארץ מואב אצל ארץ אדום בסוף הדרום למזרח וכשיצאו ישראל ממצרים אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ היה מעבירם את הנילוס לצד צפון ובאין לארץ ישראל ולא עשה כן וזהו שנאמר ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען כענין שנאמר בפלשתים ישבי חבל הים גוי כרתים ולא נחם אותו הדרך אלא הסבן והוציאם דרך דרומה אל המדבר והוא שקראו יחזקאל מדבר העמים לפי שהיו כמה אמות יושבים בצדו והולכין אצל דרום מן המערב כלפי מזרח תמיד עד שבאו לדרומה של ארץ אדום ובקשו ממלך אדום שיניחם לעבר דרך ארצו ולהכנס לארץ דרך רחבה ולא רצה והצרכו לסבב את כל דרומה של אדום עד בואם לדרומה של ארץ מואב שנאמר וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה והלכו כל דרומה של מואב עד סופה ומשם הפכו פניהם לצפון עד שסבבו כל מצר מזרחי שלה לרחבה וכשכלו את מזרחה מצאו את ארץ סיחון ועוג שהיו יושבין במזרחה של ארץ כנען והירדן מפסיק ביניהם וזהו שנאמר ביפתח וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב וכבשו את ארץ סיחון ועוג שהיתה בצפונה של ארץ מואב וקרבו עד הירדן והוא כנגד מקצוע צפונית מערבית של ארץ מואב נמצא שארץ כנען שבעבר הירדן למערב היה מקצוע דרומית מזרחית שלה אצל אדום |
bamidbar | 34 | 3 | 2 | ממדבר צן | זו אצל זו קצת ארץ מצרים וארץ אדום כלה וארץ מואב כלה ארץ מצרים במקצוע דרומית מערבית שנאמר בפרשה זו מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה ונחל מצרים היה מהלך על פני כל ארץ מצרים שנאמר מן השיחור אשר על פני מצרים ומפסיק בין ארץ מצרים ל ארץ ישראל וארץ אדום אצלה לצד המזרח וארץ מואב אצל ארץ אדום בסוף הדרום למזרח וכשיצאו ישראל ממצרים אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ היה מעבירם את הנילוס לצד צפון ובאין לארץ ישראל ולא עשה כן וזהו שנאמר ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען כענין שנאמר בפלשתים ישבי חבל הים גוי כרתים ולא נחם אותו הדרך אלא הסבן והוציאם דרך דרומה אל המדבר והוא שקראו יחזקאל מדבר העמים לפי שהיו כמה אמות יושבים בצדו והולכין אצל דרום מן המערב כלפי מזרח תמיד עד שבאו לדרומה של ארץ אדום ובקשו ממלך אדום שיניחם לעבר דרך ארצו ולהכנס לארץ דרך רחבה ולא רצה והצרכו לסבב את כל דרומה של אדום עד בואם לדרומה של ארץ מואב שנאמר וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה והלכו כל דרומה של מואב עד סופה ומשם הפכו פניהם לצפון עד שסבבו כל מצר מזרחי שלה לרחבה וכשכלו את מזרחה מצאו את ארץ סיחון ועוג שהיו יושבין במזרחה של ארץ כנען והירדן מפסיק ביניהם וזהו שנאמר ביפתח וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב וכבשו את ארץ סיחון ועוג שהיתה בצפונה של ארץ מואב וקרבו עד הירדן והוא כנגד מקצוע צפונית מערבית של ארץ מואב נמצא שארץ כנען שבעבר הירדן למערב היה מקצוע דרומית מזרחית שלה אצל אדום |
bamidbar | 34 | 3 | 2 | ממדבר צן | וארץ אדום אצלה לצד המזרח וארץ מואב אצל ארץ אדום בסוף הדרום למזרח וכשיצאו ישראל ממצרים אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ היה מעבירם את הנילוס לצד צפון ובאין ל ארץ ישראל ולא עשה כן וזהו שנאמר ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען כענין שנאמר בפלשתים ישבי חבל הים גוי כרתים ולא נחם אותו הדרך אלא הסבן והוציאם דרך דרומה אל המדבר והוא שקראו יחזקאל מדבר העמים לפי שהיו כמה אמות יושבים בצדו והולכין אצל דרום מן המערב כלפי מזרח תמיד עד שבאו לדרומה של ארץ אדום ובקשו ממלך אדום שיניחם לעבר דרך ארצו ולהכנס לארץ דרך רחבה ולא רצה והצרכו לסבב את כל דרומה של אדום עד בואם לדרומה של ארץ מואב שנאמר וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה והלכו כל דרומה של מואב עד סופה ומשם הפכו פניהם לצפון עד שסבבו כל מצר מזרחי שלה לרחבה וכשכלו את מזרחה מצאו את ארץ סיחון ועוג שהיו יושבין במזרחה של ארץ כנען והירדן מפסיק ביניהם וזהו שנאמר ביפתח וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב וכבשו את ארץ סיחון ועוג שהיתה בצפונה של ארץ מואב וקרבו עד הירדן והוא כנגד מקצוע צפונית מערבית של ארץ מואב נמצא שארץ כנען שבעבר הירדן למערב היה מקצוע דרומית מזרחית שלה אצל אדום |
bamidbar | 34 | 4 | 4 | ויצא חצר אדר | מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון של עולם ונמשך עוד באלכסון למערב ובא לו לחצר אדר ומשם לעצמון ומשם לנחל מצרים ולשון ונסב האמור כאן לפי שכתב ויצא חצר אדר שהתחיל להרחיב משעבר את קדש ברנע ורוחב אותה רצועה שבלטה לצד צפון היתה מקדש ברנע עד עצמון ומשם והלאה נתקצר המצר ונסב לצד הדרום ובא לו לנחל מצרים ומשם לצד המערב אל הים הגדול שהוא מצר מערבה של ארץ ישראל נמצא שנחל מצרים במקצוע מערבית דרומית |
bamidbar | 34 | 11 | 1 | מקדם לעין | שם מקום והמצר הולך במזרחו נמצא העין לפנים מן המצר ומארץ ישראל הוא |
bamidbar | 34 | 11 | 4 | ים כנרת קדמה | שיהא ים כנרת תוך לגבול במערב והגבול במזרח ים כנרת ומשם יורד אל הירדן והירדן מושך ובא מן הצפון לדרום באלכסון נוטה לצד מזרח ומתקרב לצד ארץ כנען כנגד ים כנרת ומושך לצד מזרחה של ארץ ישראל כנגד ים כנרת עד שנופל בים המלח ומשם כלה הגבול בתוצאותיו אל ים המלח שממנו התחלת מצר מקצוע דרומית מזרחית הרי סובבת אותה לארבע רוחותיה |
bamidbar | 35 | 29 | 1 | בכל מושבתיכם | למד שתהא סנהדרין קטנה נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת ב ארץ ישראל |
devarim | 1 | 7 | 8 | עד הנהר הגדל | מפני שנזכר עם ארץ ישראל קוראו גדול משל הדיוט אומר עבד מלך מלך הדבק לשחור וישתחוו לך קרב לגבי דהינא ואידהן |
devarim | 1 | 25 | 1 | ויורדו אלינו | מגיד ש ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות |
devarim | 3 | 9 | 1 | צידנים יקראו לחרמון וגומר | ובמקום אחר הוא אומר ועד הר שיאן הוא חרמון הרי לו ארבעה שמות למה הצרכו לכתב להגיד שבח ארץ ישראל שהיו ארבע מלכיות מתפארות בכך זו אומרת על שמי יקרא וזו אומרת על שמי יקרא |
devarim | 11 | 10 | 1 | לא כארץ מצרים הוא | אלא טובה הימנה ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזו יכול בגנותה הכתוב מדבר וכך אמר להם לא כארץ מצרים היא אלא רעה הימנה תלמוד לומר וחברון שבע שנים נבנתה לפני וגומר אדם אחד בנאן וחם בנה צען למצרים בנו וחברון לכנען דרך ארץ אדם בונה את הנאה ואחר כך בונה את הגרוע סא הכעור שפסלתו של ראשון הוא נותן בשני ובכל מקום החביב קודם הא למדת שחברון יפה מצען ומצרים משבחת מכל הארצות שנאמר כגן ה כארץ מצרים וצוען שבח מצרים היא שהיתה מקום מלכות שכן הוא אומר כי היו בצען שריו וחברון פסלתה של ארץ ישראל לכך הקצוה לקבורת מתים ואף על פי כן היא יפה מצען ובכתובות דרשו בענין אחר אפשר אדם בונה בית לבנו הקטן ואחר כך לבנו הגדול אלא שמבנה על אחד משבעה בצען |
devarim | 11 | 10 | 2 | אשר יצאתם משם | אפלו ארץ רעמסס אשר ישבתם בה והיא במיטב ארץ מצרים שנאמר במיטב הארץ וגומר אף היא אינה כ ארץ ישראל |
devarim | 19 | 3 | 2 | ושלשת את גבול ארצך | שיהא מתחלת הגבול עד העיר הראשונה של עיר מקלט כשעור מהלך שיש ממנה עד השניה וכן משניה לשלישית וכן מן השלישית עד הגבול השני של ארץ ישראל |
devarim | 19 | 14 | 1 | לא תסיג גבול | לשון נסגו אחור כשמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לתוך שדה חברו למען הרחיב את שלו והלא כבר נאמר ולא תגזל מה תלמוד לומר לא תסיג למד על העוקר תחום חברו שעובר בשני לאוין יכול אף בחוץ לארץ תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל וגומר ב ארץ ישראל עובר בשני לאוין בחוץ לארץ אינו עובר אלא משום לא תגזל |
devarim | 21 | 10 | 1 | כי תצא למלחמה | במלחמת הרשות הכתוב מדבר שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר ושבית שביו שהרי כבר נאמר לא תחיה כל נשמה |
devarim | 23 | 16 | 1 | לא תסגיר עבד | כתרגומו דבר אחר אפלו עבד כנעני של ישראל שברח מחוצה לארץ ל ארץ ישראל |
devarim | 26 | 2 | 1 | מראשית | ולא כל ראשית שאין כל הפירות חיבין בבכורים אלא ז המינין בלבד נאמר כאן ארץ ונאמר להלן ארץ חטה ושעורה וגומר מה להלן מז המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל אף כאן משבח ארץ ישראל שהן ז המינין זית שמן זית אגורי ששמנו אגור בתוכו |
devarim | 26 | 2 | 1 | מראשית | אף כאן משבח ארץ ישראל שהן ז המינין זית שמן זית אגורי ששמנו אגור בתוכו |
devarim | 32 | 13 | 2 | ירכבהו וגומר | על שם ש ארץ ישראל גבוה מכל הארצות |
devarim | 32 | 13 | 3 | ויאכל תנובות שדי | אלו פירות ארץ ישראל שקלים לנוב ולהתבשל מכל פירות הארצות |
devarim | 33 | 7 | 5 | ועזר מצריו תהיה | על יהושפט התפלל על מלחמת רמות גלעד ויזעק יהושפט וה עזרו דבר אחר שמע ה קול יהודה כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה ואף כשחלקו ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה שנאמר מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון ומפני מה לא יחד לו ברכה בפני עצמו שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים כן כתוב באגדת תהלים |
devarim | 33 | 21 | 6 | אפסי ארץ | שלשים ואחד מלכים אפשר שכלם מ ארץ ישראל היו אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין ואחזה בארץ ישראל שחשובה לכלם היא שנאמר נחלת צבי צבאות גוים |
devarim | 33 | 21 | 6 | אפסי ארץ | היו אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין ואחזה ב ארץ ישראל שחשובה לכלם היא שנאמר נחלת צבי צבאות גוים |
devarim | 33 | 26 | 2 | יזנק מן הבשן | כתרגומו שהיה הירדן יוצא מחלקו ממערת פמייאס והיא לשם שהיא בחלקו של דן שנאמר ויקראו ללשם דן וזנוקו וקלוחו מן הבשן דבר אחר מה זנוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות כך שבטו של דן נטלו חלק בשני מקומות תחלה נטלו בצפונית מערבית עקרון וסביבותיה ולא ספקו להם ובאו ונלחמו עם לשם שהיא פמייאס והיא בצפונית מזרחית שהרי הירדן יוצא ממערת פמייאס והוא במזרחה של ארץ ישראל ובא מהצפון לדרום וכלה בקצה ים המלח שהוא במזרח יהודה שנטל בדרומה של ארץ ישראל כמו שמפורש בספר יהושע והוא שנאמר ויצא גבול בני דן מהם ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וגומר יצא גבולם מכל אותו הרוח שהתחילו לנחול בו |
devarim | 33 | 26 | 2 | יזנק מן הבשן | ובא מהצפון לדרום וכלה בקצה ים המלח שהוא במזרח יהודה שנטל בדרומה של ארץ ישראל כמו שמפורש בספר יהושע והוא שנאמר ויצא גבול בני דן מהם ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וגומר יצא גבולם מכל אותו הרוח שהתחילו לנחול בו |
devarim | 33 | 29 | 1 | ברזל ונחשת מנעלך | עכשו הוא מדבר כנגד כל ישראל שהיו גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים לכנס בה כאלו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחשת דבר אחר ברזל ונחשת מנעלך ארצכם נעולה בהרים שחוצבין מהם ברזל ונחשת וארצו של אשר היתה מנעולה של ארץ ישראל |
devarim | 33 | 29 | 2 | וכימיך דבאך | וכימיך שהם טובים לך שהן ימי תחלתך ימי נעוריך כן יהיו ימי זקנתך שהם דואבים זבים ומתמוטטים דבר אחר וכימיך דבאך כמנין ימיך כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום יהיו דבאך שכל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב ל ארץ ישראל שתהא מברכת בפירות וכל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם אשקורנט הכסף והזהב כלה מהם שהם מזיבות אותו לארצכם |
devarim | 34 | 1 | 2 | את כל הארץ | הראהו את כל ארץ ישראל בשלותה והמציקין העתידין להיות מציקין לה |
Chumash Rashi ABCBA Found: 47 times | |||||
Chumash | Perek | Pasuk | Rashi | Dibbur HaMaskil | Chumash Rashi |
---|---|---|---|---|---|
beraishis | 11 | 5 | 2 | בני האדם | אלא בני מי שמא בני חמורים וגמלים אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר האשה אשר נתתה עמדי אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן המבול |
beraishis | 18 | 15 | 1 | כי יראה וגומר | כדברך הוא אלא צחקת שאמרו רבותינו כי משמש בארבע לשונות אי דלמא אלא דהא |
beraishis | 18 | 15 | 1 | כי יראה וגומר | כי צחקת הראשון משמש לשון דהא שנותן טעם לדבר ותכחש שרה לפי שיראה והשני משמש בלשון אלא ויאמר לא כדברך הוא אלא צחקת שאמרו רבותינו כי משמש בארבע לשונות אי דלמא אלא דהא |
beraishis | 19 | 2 | 5 | כי ברחוב נלין | הרי כי משמש בלשון אלא שאמרו לא נסור אל ביתך אלא ברחובה של עיר נלין |
beraishis | 28 | 10 | 2 | ויצא | לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה ולמה הזכיר יציאתו אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן ותצא מן המקוםר האמור בנעמי ורות |
beraishis | 31 | 16 | 1 | כי כל העשר | כי זה משמש בלשון אלא כלומר משל אבינו אין לנו כלום אלא מה שהציל הקדוש ברוך הוא מאבינו שלנו הוא |
beraishis | 32 | 13 | 2 | ושמתי את זרעך כחול הים | והיכן אמר לו כן והלא לא אמר לו אלא והיה זרעך כעפר הארץר אלא שאמר לו כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לךר ולאברהם אמר והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת היםר |
beraishis | 44 | 13 | 2 | וישבו העירה | מטרופולין היתה והוא אומר העירהר העיר כל שהוא אלא שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר בינונית של עשרה בני אדם לענין המלחמה |
beraishis | 46 | 15 | 2 | שלשים ושלש | אלא לב אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים |
beraishis | 46 | 15 | 2 | שלשים ושלש | ובפרטן אי אתה מוצא אלא לב אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות בכניסתן לעיר שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים |
beraishis | 49 | 28 | 1 | וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם | הלא יש מהם שלא ברכם אלא קנטרן אלא כך פרושו וזאת אשר דבר להם אביהם מה שנאמר בענין יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי תלמוד לומר ויברך אותםר כלם במשמע |
beraishis | 49 | 28 | 1 | וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם | והלא יש מהם שלא ברכם אלא קנטרן אלא כך פרושו וזאת אשר דבר להם אביהם מה שנאמר בענין יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי תלמוד לומר ויברך אותםר כלם במשמע |
shemos | 4 | 21 | 2 | אשר שמתי בידך | לא על שלש אותות האמורות למעלה שהרי לא לפני פרעה צוה לעשותם אלא לפני ישראל שיאמינו לו ולא מצינו שעשאם לפניו אלא מופתים שאני עתיד לשום בידך במצרים כמו כי ידבר אליכם פרעה וגומר ולא תתמה על אשר כתב אשר שמתיר שכן משמעו כשתדבר עמו כבר שמתים בידך |
shemos | 9 | 10 | 1 | באדם ובבהמה | ואם תאמר מאין היו להם הבהמות והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצריםר אלא לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות בלבד שנאמר במקנך אשר בשדהר והירא את דבר ה הכניס את מקנהו אל הבתים כן שנויה במכילתא אצל ויקח שש מאות רכב בחורר |
shemos | 14 | 4 | 3 | ויעשו כן | להגיד שבחן ששמעו לקול משה ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפינו אנו צריכים לברוח אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם |
shemos | 15 | 8 | 5 | נד | לשון צבור וכנוס כמו רנד קציר ביום נחלהר כונס כנדר לא כתב כונס כנאד אלא כנדר ואלו היה כנדר כמו כנאד ורכונסר לשון הכנסה היה לו לכתוב מכניס כבנאד מי הים אלא כונסר לשון אוסף וצובר הוא וכן קמו נד אחדר ויעמדו נד אחדר ואין לשון קימה ועמידה בנאדות אלא בחומות וצבורים ולא מצינו נאד נקוד אלא במלאפום כמו שימה דמעתי בנאדךר את נאד החלבר |
shemos | 17 | 5 | 3 | ומטך אשר הכית בו את היאור | מה תלמוד לומר אשר הכית בו את היאורר אלא שהיו ישראל אומרים על המטה שאינו מוכן אלא לפרענות בו לקה פרעה ומצרים כמה מכות במצרים ועל הים לכך נאמר אשר הכית בו את היאורר יראו עתה שאף לטובה הוא מוכן |
shemos | 19 | 18 | 2 | הכבשן | של סיד יכול ככבשן זה ולא יותר תלמוד לומר בוער באש עד לב השמיםר ומה תלמוד לומר כבשן לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע נותן לבריות סימן הנכר להם כיוצא בו כאריה ישאגר וכי מי נתן כח בארי אלא הוא והכתוב מושלו כאריה אלא אנו מכנין ומדמין אותו לבריותיו כדי לשבר את האזן מה שיכולה לשמוע כיוצא בו וקולו כקול מים רביםר וכי מי נתן קול למים אלא הוא ואתה מכנה אותו לדמותו לבריותיו כדי לשבר את האזן |
shemos | 20 | 10 | 1 | אתה ובנך ובתך | אלו הקטנים או אינו אלא גדולים אמרת הרי כבר מזהרין הם אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים וזהו ששנינו קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליך |
shemos | 20 | 10 | 1 | אתה ובנך ובתך | מזהרין הם אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים וזהו ששנינו קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליך |
shemos | 21 | 4 | 1 | אם אדניו יתן לו אשה | מכאן שהרשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים או אינו אלא ישראלית תלמוד לומר האשה וילדיה תהיה לאדניהר הא אינו מדבר אלא בכנענית שהרי העבריה אף היא יוצאה בשש ואפלו לפני שש אם הביאה סימנין יוצאה שנאמר אחיך העברי או העבריהר מלמד שאף העבריה יוצאה בשש |
shemos | 21 | 35 | 3 | ומכרו את השור וגומר | בשוים הכתוב מדבר שור שוה מאתים שהמית שור שוה מאתים בין שהנבלה שוה הרבה בין שהיא שוה מעט כשנוטל זה חצי החי וחצי המת וזה חצי החי וחצי המת נמצא כל אחד מפסיד חצי נזק שהזיקה המיתה למדנו שהתם משלם חצי נזק שמן השוין אתה למד לשאינן שוין כי דין התם לשלם חצי נזק לא פחות ולא יותר או יכול אף בשאינן שוין בדמיהן כשהן חיים אמר הכתוב וחצו את שניהםר אם אמרת כן פעמים שהמזיק משתכר הרבה כשהנבלה שוה למכר לעובד כוכבים הרבה יותר מדמי שור המזיק ואי אפשר שיאמר הכתוב שיהא המזיק נשכר או פעמים שהנזק נוטל הרבה יותר מדמי נזק שלם שחצי דמי שור המזיק שוין יותר מכל דמי שור הנזק ואם אמרת כן הרי תם חמור ממועד על כרחך לא דבר הכתוב אלא בשוין ולמדך שהתם משלם חצי נזק ומן השוין תלמד לשאינן שוין שהמשתלם חצי נזקו שמין לו את הנבלה ומה שפחתו דמיו בשביל המיתה נוטל חצי הפחת והולך ולמה אמר הכתוב בלשון הזה ולא אמר ישלם חציו ללמד שאין התם משלם אלא מגופו ואם נגח ומת אין הנזק נוטל אלא הנבלה ואם אינה מגעת לחצי נזקו יפסיד או שור שוה מנה שנגח שור שוה חמש מאות זוז אינו נוטל אלא את השור שלא נתחיב התם לחיב את בעליו לשלם מן העליה |
shemos | 22 | 17 | 1 | מכשפה לא תחיה | אלא תומת בבית דין ואחד זכרים ואחד נקבות אלא שדבר הכתוב בהוה שהנשים מצויות מכשפות |
shemos | 23 | 12 | 2 | למען ינוח שורך וחמרך | תן לו ניח להתיר שיהא תולש ואוכל עשבים מן הקרקע או אינו אלא יחבשנו בתוך הבית אמרת אין זה ניח אלא צער |
shemos | 26 | 23 | 1 | ושני קרשים תעשה למקצעת | אחד למקצוע צפונית מערבית ואחד למערבית דרומית כל שמנה קרשים בסדר אחד הן אלא שאלו השנים אינן בחלל המשכן אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראות בחלל להשלים רחבו לעשר והאמה מזה והאמה מזה באות כנגד אמת עבי קרשי המשכן הצפון והדרום כדי שיהא המקצוע מבחוץ שוה |
shemos | 27 | 20 | 4 | תמיד | כל לילה ולילה קרוי תמיד כמו שאתה אומר עולת תמידר ואינה אלא מיום ליום וכן במנחת חבתין נאמר תמידר ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב אבל תמידר האמור בלחם הפנים משבת לשבת הוא |
shemos | 28 | 38 | 3 | והיה על מצחו תמיד | אי אפשר לומר שיהא על מצחו תמיד שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה אלא תמידר לרצות להם אפלו אינו על מצחו שלא היה כהן גדול עובד באותה שעה ולדברי האומר עודהו על מצחו מכפר ומרצה ואם לאו אינו מרצה נדרש על מצחו תמידר מלמד שממשמש בו בעודו על מצחו שלא יסיח דעתו ממנו |
vayikra | 11 | 41 | 2 | לא יאכל | לחיב על המאכיל כאוכל ואין קרוי שרץ אלא דבר נמוך קצר רגלים שאינו נראה אלא כרוחש ונד |
vayikra | 14 | 44 | 1 | ובא הכהן וראה והנה פשה | יכול לא יהא החוזר טמא אלא אם כן פשה נאמר צרעת ממארת בבתים ונאמר צרעת ממארת בבגדים מה להלן טמא את החוזר אף על פי שאינו פושה אף כאן טמא את החוזר אף על פי שאינו פושה אם כן מה תלמוד לומר והנה פשה אין כאן מקומו של מקרא זה אלא ונתץ את הבית היה לו לכתב אחר ואם ישוב הנגע וראה והנה פשה הא לא בא ללמד אלא על נגע העומד בעיניו בשבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני ומצאו שפשה שלא פרש בו הכתוב למעלה כלום בעומד בעיניו בשבוע ראשון ולמדך כאן בפשיון זה שאינו מדבר אלא בעומד בראשון ופשה בשני ומה יעשה לו יכול יתצנו כמו שסמך לו ונתץ את הבית תלמוד לומר ושב הכהן ובא הכהן נלמד ביאה משיבה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חוזר נותץ לא חזר טהור ומנין שאם עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע תלמוד לומר ובא ואם בא יבא במה הכתוב מדבר אם בפושה בראשון הרי כבר אמור אם בפושה בשני הרי כבר אמור הא אינו אומר ואם בא יבא אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני וראה והנה לא פשה זה העומד מה יעשה לו יכול יפטר וילך כמו שכתוב כאן וטהר הכהן את הבית תלמוד לומר כי נרפא הנגע לא טהרתי אלא את הרפוי מה יעשה לו ביאה אמורה למעלה וביאה אמורה למטה מה בעליונה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע דגמר לה זהו שיבה זהו ביאה אף בתחתונה כן כדאיתא בתורת כהנים גמרו של דבר אין נתיצה אלא בנגע החוזר אחר חליצה וקצוי וטיחה ואין החוזר צריך פשיון וסדר המקראות כך הוא ואם ישוב ונתץ והבא אל הבית והאוכל בבית ובא הכהן וראה והנה פשה ודבר הכתוב בעומד בראשון שנותן לו שבוע שני להסגרו ובסוף שבוע שני להסגרו בא וראהו שפשה ומה יעשה לו חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר נותץ לא חזר טעון צפרים שאין בנגעים יותר משלשה שבועות ואם בא יבא לסוף שבוע שני וראה והנה לא פשה מקרא זה בא ללמד בעומד בעיניו בראשון ובשני ומה יעשה לו יכול יטהרנו כמשמעו של מקרא וטהר הכהן את הבית תלמוד לומר כי נרפא הנגע לא טהרתי אלא את הרפוי ואין רפוי אלא הבית שהקצה והוטח ולא חזר הנגע אבל זה טעון חליצה וקצוי וטיחה ושבוע שלישי וכן המקרא נדרש ואם בא יבא בשני וראה והנה לא פשה יטיחנו ואין טיחה בלא חלוץ וקצוי ואחרי הטוח את הבית וטהר הכהן את הבית אם לא חזר לסוף השבוע כי נרפא הנגע ואם חזר כבר פרש על החוזר שטעון נתיצה |
vayikra | 14 | 46 | 2 | יטמא עד הערב | מלמד שאין מטמא בגדים יכול אפלו שהה בכדי אכילת פרס תלמוד לומר והאוכל בבית יכבס את בגדיו אין לי אלא אוכל שוכב מנין תלמוד לומר והשוכב אין לי אלא אוכל ושוכב לא אוכל ולא שוכב מנין תלמוד לומר יכבס יכבס רבה אם כן למה נאמר אוכל ושוכב לתן שעור לשוכב כדי אכילת פרס |
vayikra | 15 | 5 | 1 | ואיש אשר יגע במשכבו | למד על המשכב שחמור מן המגע שזה נעשה אב הטמאה לטמא אדם לטמא בגדים והמגע שאינו משכב אינו אלא ולד הטמאה ואינו מטמא אלא אכלין ומשקין |
vayikra | 19 | 5 | 1 | וכי תזבחו וגומר | לא נאמרה פרשה זו אלא ללמד שלא תהא זביחתן אלא על מנת להאכל בתוך הזמן הזה שאם לקבע להם זמן אכילה הרי כבר נאמר ואם נדר או נדבה זבח קרבנו וגומר |
vayikra | 23 | 14 | 3 | בכל משבתיכם | נחלקו בו חכמי ישראל יש שלמדו מכאן שהחדש נוהג בחוצה לארץ ויש אומרים לא בא אלא ללמד שלא נצטוו על החדש אלא לאחר ירשה וישיבה משכבשו וחלקו |
vayikra | 25 | 6 | 1 | והיתה שבת הארץ וגומר | אף על פי שאסרתים עליך לא באכילה ולא בהנאה אסרתים אלא שלא תנהוג בהם כבעל הבית אלא הכל יהיו שוים בה אתה ושכירך ותושבך |
vayikra | 26 | 8 | 2 | חמשה מאה ומאה מכם רבבה | וכי כך הוא החשבון והלא לא היה צריך לומר אלא ומאה מכם שני אלפים ירדפו אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרבין העושין את התורה |
vayikra | 26 | 17 | 11 | ורדו בכם שנאיכם | שאיני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם שבשעה שאמות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי שנאמר והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וכו ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם הם מחפשים אחר המטמוניות שלכם וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וגומר |
vayikra | 27 | 27 | 1 | ואם בבהמה הטמאה וגומר | אין המקרא הזה מוסב על הבכור שאין לומר בבכור בהמה טמאה ופדה בערכך וחמור אין זה שהרי אין פדיון פטר חמור אלא טלה והוא מתנה לכהן ואינו להקדש אלא הכתוב מוסב על ההקדש שהכתוב שלמעלה דבר בפדיון בהמה טהורה שהוממה וכאן דבר במקדיש בהמה טמאה לבדק הבית |
bamidbar | 5 | 18 | 6 | המאררים | המחסרים אותה מן העולם לשון סלון ממאיר ולא יתכן לפרש מים ארורים שהרי קדושים הן ולא ארורים כתב הכתוב אלא מאררים את אחרים ואף אונקלוס לא תרגם ליטיא אלא מלטטיא שמראות קללה בגופה של זו |
bamidbar | 12 | 12 | 3 | אשר בצאתו מרחם אמו | אמנו היה לו לומר אלא שכנה הכתוב וכן חצי בשרנו היה לו לומר אלא שכנה הכתוב מאחר שיצא מרחם אמנו היא לנו כאלו נאכל חצי בשרנו כענין שנאמר כי אחינו בשרנו הוא ולפי משמעו אף הוא נראה כן אין ראוי לאח להניח את אחותו להיות כמת |
bamidbar | 20 | 11 | 1 | פעמים | לפי שבראשונה לא הוציא אלא טפין לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא אמרו שמא צריך להכותו כבראשונה שנאמר והכית בצור ונזדמן להם אותו סלע והכהו |
bamidbar | 22 | 11 | 2 | וגרשתיו | מן העולם ובלק לא אמר אלא ואגרשנו מן הארץ איני מבקש אלא להסיעם מעלי ובלעם היה שונאם יותר מבלק |
devarim | 1 | 1 | 3 | במדבר | לא במדבר היו אלא בערבות מואב ומהו במדבר אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו מי יתן מותנו וגומר |
devarim | 1 | 3 | 1 | ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש | מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה ממי למד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה אמר ראובן בני אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי ומפני ד דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו ושלא יהא חברו רואהו ומתביש ממנו כו כדאיתא בספרי וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה וכן שמואל שנאמר הנני ענו בי וכן דוד את שלמה בנו |
devarim | 7 | 8 | 1 | כי מאהבת ה | הרי כי משמש בלשון אלא לא מרבכם חשק ה בכם אלא מאהבת ה אתכם |
devarim | 11 | 12 | 1 | אשר ה אלהיך דרש אתה | והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר להמטיר על ארץ לא איש אלא כביכול אינו דורש אלא אותה ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש את כל הארצות עמה |
devarim | 12 | 17 | 2 | לא תוכל | רבי יהושע בן קרחה אומר יכול אתה אבל אינך רשאי כיוצא בו ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם יכולים היו אלא שאינן רשאין לפי שכרת להם אברהם ברית כשלקח מהם מערת המכפלה ולא יבוסים היו אלא חתיים היו אלא על שם העיר ששמה יבוס נקראים יבוסים כך מפרש בפרקי דרבי אליעזר והוא שנאמר כי אם הסירך העורים והפסחים צלמים שכתבו עליהם את השבועה |
devarim | 16 | 4 | 5 | ששת ימים תאכל מצות | ובמקום אחר הוא אומר שבעת ימים שבעה מן הישן וששה מן החדש דבר אחר למד על אכילת מצה בשביעי שאינה חובה ומכאן אתה למד לששת ימים שהרי שביעי בכלל היה ויצא מן הכלל ללמד שאין אכילת מצה בו חובה אלא רשות ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא מה שביעי רשות אף כלם רשות חוץ מלילה הראשון שהכתוב קבעו חובה שנאמר בערב תאכלו מצת |